עת"א 43262-10-14 חייא(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

עתירה ובה מלין העותר על הגבלות שהוטלו עליו בעת שהותו בהפרדה ובהן איסור ביקורים למעט בנו הקטין בן ה- 7 , שלילת שיחות טלפוניות ומניעת התייחדות עם אשתו.

אחזור בקצרה על הרקע שהוביל להשמתו של העותר בהפרדה ושלילת זכותו לקבל ביקורים ולשוחח בטלפון.

העותר נעצר ביום 17.3.14 וביום 10.4.14 הוגש נגדו ונגד 15 אחרים כתב אישום רחב היקף הנושא חמישה עשר אישומים, ולצידו בקשה למעצר העותר עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

לעותר מיוחסים אחד עשר אישומים בגין עבירות סחיטה באיומים וסחיטה בכוח, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים בצוותא, היזק בחומר נפיץ תוך סיכון חיי אדם, חבלה בכוונה מחמירה, פריצה לבניין שאינו מקום מגורים במטרה לגנוב, וכן עבירות מס והלבנת הון בהתאם לפקודת מס הכנסה ולחוק איסור הלבנת הון.

במבוא לכתב האישום נטען כי העותר עזב את מדינת ישראל בשנת 1981 ושב אליה לראשונה בשנת 2004, ועם חזרתו ארצה העביר לישראל בעצמו או באמצעות אחרים כספים במזומן כדי סך של כ-15,000,000 ₪, תוך שהסתיר מרשויות האכיפה את החלק הארי של פעילותו בכספים אלה, והקיף עצמו באנשים עימם ביצע פעילותיו השונות, פליליות, אלימות וכלכליות, תוך שימוש במוניטין מטיל האימה של שמו.

כמו כן, ביום 15.5.14 הוגש כנגד העותר כתב אישום נוסף, בו נטען כי בשני מועדים שונים, עת התקיימו דיונים בעניינו של הנאשם בבית המשפט המחוזי בתל אביב, איים העותר על קצין משטרה שנכח במקום.

ביום 18.5.14 נעצר העותר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו.

בעתירות קודמות שהוגשו על ידי העותר הלין הוא על שלילת הביקורים ושיחות הטלפון ומתשובת המשיב עלה כי הגבלות אלה נדרשו לנוכח הצטברות של מספר גורמים ובהם אופי כתבי האישום נגדו, עברו הפלילי וקיומו של מידע מודיעיני, המצביע על כך שהעותר ממשיך לעסוק בפעילות פלילית מתוך בית הסוהר באמצעות אחרים, ועל כך שלעותר סכסוכים רבים המעמידים בסכנה אותו ואת המסוכסכים עימו.

ביום 18.6.2014,לאחר שעיינתי באסופת המידע המודיעיני (רלבנטיות בעיקר ידיעות 1686282, 16790971671830, 14-0147-998, 14-0247-703, דו"ח נספח א', 14-0223-588, 14-0220-610, 14-0206-501, 14-0175-468, 14-0130-836, 14-0104-970,

14-0073-960, 14-0082-919, 14-0073-690), באתי לכלל מסקנה כי על אף הקושי המובן בהחזקתו של העותר בהפרדה, נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה לביטחון בית הסוהר, לשלומם ובריאותם של אסירים אחרים ולמשמעת ואורח החיים התקין של בית הסוהר, וכל אלה מצדיקים את ההחלטה המנהלית שנתקבלה בדבר בידודו של העותר מאסירים אחרים כמו גם בידודו מן החוץ – דהיינו, שלילת ביקורים ומניעת טלפונים לכולי עלמא, ומכל מקום לא ניתן לומר כי נפל פגם בשיקול הדעת של המשיבה.