יונס(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

העותר, אסיר בטחוני המרצה מאסר ממושך שובת רעב. העתירה מופנית כנגד החלטה שהתקבלה, לטענתו, ולפיה אין מאפשרים לו להיפגש עם עורך דינו. 

הערה מקדימה:

יצוין כי העתירה הוגשה בשם העותר ששמו בכותרת העתירה. עם זאת וכבר ובפתח העתירה נרשם כי היא מופנית כנגד החלטה שעניינה במניעת מפגש עם עו"ד לעותר ולאסירים ביטחוניים אחרים. מצאתי לנכון לציין עובדה זו, בטרם אדרש לעתירה, מאחר ובפתח הדיון הודיעה ב"כ שב"ס כי למעשה הוגשה עתירה באותו עניין לבג"צ והעתירה קבועה לדיון בפני בג"צ ליום 3.5.17.

ב"כ העותר נשאל אם אין זה ראוי כי בנסיבות העניין, ובשים לב לכלל של כיבוד הערכאות, ימתין העותר להכרעת בג"צ בעתירה הקבועה בפניו. התשובה הייתה כי אין מדובר באותו סוג או עניין של עתירה. לכן עמד ב"כ העותר על הדיון בפני.

אציין כי לא ראיתי את כתב הטענות של העתירה הקבועה לדיון בפני בג"צ ליום 3.5.17 ואולם על פניו נראה, מהטעונים שנשמעו בפני, כי מדובר באותו העניין. קשה היה שלא להתרשם כי מעבר לחשיבות הנושא והדאגה לעותר ולזכויותיו נקלע בית המשפט, במקרה זה, לתחרות על התהודה הציבורית הצפויה מהדיון בעתירה זו, על כל המשתמע מכך. מכאן אדרש לעתירה עצמה.

הטענות בתמצית:

טענת העותר היא פשוטה – זכותו להיפגש עם עו"ד היא זכות חוקתית שהוכרה בפסיקה. עובדת היותו שובת רעב אינה מהווה עילה או טעם המצדיק מניעת מפגש עם עורך דין. בהתאם על שב"ס לאפשר לו את המפגש עם עורך דינו.

ב"כ שב"ס לא השיבה, למעשה, לגוף העתירה אלא ביקשה לדחות את העתירה על הסף מהטעם שלא מוצה ההליך המנהלי של פניה למפקד הכלא שבו שוהה האסיר בבקשה לאפשר לו מפגש עם עורך דינו.

יצוין כי לבית המשפט הוגשה התכתבו בין העותר ליועצת המשפטי הראשית של שב"ס. תת גונדר עו"ד גב' גנסין, שצינה במכתבה כי הפניה שהועברה אליה היא בשם עורכי דין שלא הובהר את מי הם מייצגים והאם יש בידיהם טפסי ייפוי כוח חתומים ע"י אסיר זה או אחר. ב"כ העותר השיב וטען כי פנה כנדרש ואולם לא הוצגו פני ראויות לפניה למפקד מתקן הכליאה בו שוהה העותר, לא ע"י עורך דינו ולא ע"י האסיר עצמו.