עת"א 33832-04-15 זועבי(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

בפנינו עתירת אסיר המופנית כנגד החלטת ועדת השחרורים שמקום מושבה בכלא כרמל, בראשות כב' השופט בדימוס עמירם שרון, החלטה מיום 19.4.15, אשר דחתה את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם על תנאי ברישיון.

העותר מרצה מאסר לתקופה של ארבע שנים וחצי בגין עבירות סמים ונשק. יצוין כי בית המשפט המחוזי גזר עליו עונש של 30 חודשי מאסר, ובית המשפט העליון החמיר בעונשו וגזר עליו עונש של 4 שנות מאסר וחצי, כמפורט לעיל.

ועדת השחרורים ציינה כי מעיון בדוחות מידע חסוי שהוצג לעיונה, עולה כי נשקפת מסוכנות רבה מהעותר. בנסיבות אלו ותוך שהועדה מביאה בחשבון את פסק דינו של בית המשפט העליון והאמור בו לעניין מסוכנות מעשיו של העותר, החליטה לדחות את בקשתו. מכאן העתירה שבפנינו.

בטרם נתייחס לגוף העתירה, מצאנו לנכון להתייחס לטענת הסנגור, ולפיה לא נמסר לו כל מידע בנוגע לטיב החומר החסוי שהוצג בפני ועדת השחרורים, וכפועל יוצא מכך גם לא יכל לטעון טענות ממשיות כנגד אותם מידעים אשר כאמור, תוכנם אינו בידיעתו, ולו גם בקווים כלליים.

אין חולק כי המדינה רשאית להגיש מידע ולבקש מועדת השחרורים להורות כי המידע יהיה חסוי, וזאת בהתאם להוראות סעיף 17 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001 (להלן: "החוק"). ואולם אין מדובר בבקשה שיש לראותה כדבר המובן מאליו ואשר מתקבלת באופן אוטומטי וללא דיון. על ועדת השחרורים לעיין במידע ולשקול, תוך עיון בתוכנו, את הצידוק שבחיסיון. גם אם משתכנעת הועדה בצורך לחסות את המידע, כי אז יש להורות לנציגי המדינה ליתן לאסירים או לבאי כוחם פרפראזה מתאימה לעניין תוכנו של המידע החסוי, זאת במידה ואין מניעה עניינית לעשות כן, באופן שיוכלו להציג את טיעוניהם תוך מודעות לעיקרי הטענות המופנות כנגד האסיר [ראו לעניין זה דברים שנאמרו בהקשר להליך שונה ברע"ב 4393/11 יוסי מוסלי נ' מדינת ישראל (8.11.2011), תוך התייחסות גם להליך שבפנינו, בסעיף 20 להחלטה].

במקרה זה שבפנינו, ונעיר כי גם במקרים נוספים, נראה שלא נעשתה בחינה כאמור של החומר החסוי, ובכל מקרה לא ניתן לב"כ העותר כל מידע, ולו בתמצית, על טיבו של החומר החסוי, באופן שיאפשר לו להתמודד עם טענות המועלות בפני ועדת השחרורים. בכך נפגעה זכותו להליך הוגן, כך לכאורה.

בית המשפט עיין במידעים אשר הוצגו בפני הועדה. יצוין כי עיקרם של המידעים מתייחס לתקופות שככל הנראה קדמו למאסרו של העותר או היו בראשית תקופת מאסרו. למעשה, המידעים העיקריים אשר ביססו את החלטת ועדת השחרורים הם ידיעות מס' 1774149 ו-1773644. לא נוכל להתייחס לתוכנם של המידעים, ואולם נאמר בתמצית כי מדובר במידעים אשר עניינם היה קשור בסכסוכים בין אסירים ומעורבות שלילית של העותר בעניין זה. עם זאת, ראוי לציין כי גם בנוגע למידעים אלה לא ברורים באופן מובהק מידת מעורבותו של העותר וחלקו באותה התרחשות נשוא המידעים. עוד יצוין כי גם מעת שנאספו מידעים אלו, חלף כבר זמן ניכר ולא ברור אם הייתה למידעים אלו התפתחות מאוחרת כלשהי המצביעה על מעורבות שלילית של העותר בכלא או קשר עם עבריינים מחוץ לכלא.

מעיון בהחלטת ועדת השחרורים, עולה כי ועדת השחרורים התייחסה לתכנית רש"א שהוגשה בעניינו של העותר. עם זאת, לא ברור מהחלטת הועדה האם הייתה התייחסות ראויה לדוח הסוציאלי שהוכן לקראת ועדת השחרורים, שהוא בעיקרו דוח חיובי. עוד לא ברור האם הודע לועדה, ואיזה משקל ניתן על ידה, לעובדה שהעותר יוצא לחופשות.

נוסיף עוד כי נתון נוסף אשר ככל הנראה לא היה בפני הועדה, הוא שאסיר אחר, אשר נדון עם העותר באותה פרשה, שוחרר שחרור מוקדם.