עת"א 30870-01-15

עתירה שעניינה פקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.43.00 – מכתבי אסירים ודברי דואר – משלוח וקבלה (להלן: "הפקודה").

במסגרת העתירה התבקש ביהמ"ש, להורות למשיבה לתקן את פקודת הנציבות האמורה, ולחייבה לקבוע בה הוראות מסוימות.

העתירה הוגשה במקור, ע"י העותר עצמו. בהמשך, לאחר שנטלו על עצמם את הייצוג, הגישו באי כוחו עתירה מתוקנת. במסגרת העתירה המתוקנת, דרשו העותר ובאי כוחו, לקבוע בפקודה, הוראות לאיסוף דואר מאת האסירים מידי יום, החתמת כל דבר דואר בחותמת הכוללת תאריך, מסירת דברי הדואר לאסירים, תוך יממה אחת לאחר קבלתם אצל המשיבה, ושלוש יממות, מקום שאסיר הועבר לבית סוהר אחר, מתן אישור לאסיר בדבר מועד מסירת דבר דואר למשלוח, העברת כל דברי הדואר למשלוח, תוך יממה ממועד איסופם מבית הסוהר, משלוח כתבי בי דין של אסירים בדואר רשום, על חשבון המשיבה, התרת משלוח דואר רשום אחר ע"י אסירים תוך זיכוי חשבונם, תחת הצורך לרכוש בולים בקנטינה, מתן אפשרות לשלוח כתבי בי דין ע"י אסירים בפקס, קביעת הוראות לעניין הודעה על פסילת דברי דואר, איסור על פתיחת דברי דואר המיועדים לאסירים, אשר נשלחו ע"י רשויות המדינה, וע"י ביהמ"ש, או ע"י עורכי דין, איסור על עיכוב משלוח דואר, למעט לצורך בדיקה מודיעינית, שתעשה בפרק זמן מינימלי, ביטול האיסור על משלוח מעטפות בגודל A-4, ביטול איסור על משלוח צילומים, קביעת נוהל לבדיקת מעטפות המעוררות חשש ממשי, וכן עיגון זכותם של אסירים למשלוח דברי דואר רשום, ביניהם.

העתירה מפרטת, את הנימוקים, ביחס לכל אחד מהשינויים הדרושים, ומדגימה את הצורך בהם, באמצעות מסמכים ואירועים הקשורים לעותר. עוד נטען, כי העותר פנה בעבר פעמים רבות למשיבה, ביחס לעניינים האמורים, אך פניותיו העלו חרס.

ישיבה ראשונה התקיימה ביום 23.6.15, והמשך הדיון בעתירה נדחה, לבקשת המשיבה, נוכח הודעת בא כוחה, כי הגורמים הרלוונטיים אצל המשיבה, שוקדים על תיקון הפקודה, וכי המהלך מצוי לקראת סיום. יצויין, כי ב"כ העותר הסכימו לדחיית הדיון, תוך הצהרה, כי אם אכן תתוקן הפקודה קודם מועד הדיון הנדחה, יגישו עתירה חדשה.

הפקודה אכן תוקנה – הפקודה המעודכנת פורסמה ביום 24.9.15.

העותר ובאי כוחו, לא ביקשו, לשוב ולתקן את העתירה לאחר תיקון הפקודה (ובנסיבות, לרבות מועד הגשת העתירה המקורית, ולאחר שכבר תוקנה פעם אחת, יש להניח, כי אילו ביקשו זאת, לא היתה מתקבלת הבקשה).

ב"כ המשיבה טענו במהלך הדיון שהתקיים ביום 12.10.15, כי משתוקנה הפקודה, הרי שאין העתירה כפי שהוגשה, יכולה לעמוד עוד, וביקשו על כן, למחקה על הסף. ב"כ המשיבה הוסיפו וטענו, כי התיקון נשקל בכובד ראש, על רקע טענות שעלו, בהתייחס לליקויים וחוסרים בנוסח הקודם של הפקודה. ב"כ העותר השיבו, כי בימ"ש רשאי להוסיף ולדון בטענות, חרף תיקון הפקודה, והוסיפו, כי התיקון האמור אינו ראוי להיקרא תיקון, שכן שונו רק מעטות מההוראות אליהן התייחסה העתירה, ובחלק מהעניינים, חלה לדבריהם, אף החמרה.

הצדדים טענו, גם לגוף התיקונים המבוקשים בעתירה.