עת"א 30477-10-15

בפני עתירת אסיר המופנית כנגד החלטת שב"ס שלא להוציא את העותר לחופשה.

יצוין בתמצית כי העותר שפוט למאסר לתקופה של שנתיים, 3 חודשים ועוד 26 ימים, כאשר עיקר מאסרו אותו הוא מרצה כעת הוא בגין הפקעת רישיון, וזאת כאשר שוחרר בעבר שחרור מוקדם ברישיון וביצע עבירות נוספות, בגינן נשפט ונגזר עליו עונש של מאסר נוסף וכן הופקע רישיונו.

אין חולק כי התנהגות העותר בכלא תקינה. אלא שמשטרת ישראל מתנגדת ליציאת העותר לחופשה, וזאת על רקע מידעים הקושרים אותו לפעילות עבריינית מחוץ לכלא, מידעים שבסופו של יום גם הבשילו עד כדי יצירת קשרים בפועל וביצוע עבירות שבגינן, כאמור, הופקע רישיונו.

עמדת משטרת ישראל היא כי מי שהפר אמון שניתן בו כאשר שוחרר שחרור מוקדם ברישיון, חזקה כי לא ניתן לתת אמון שלא יממש את הקשרים העברייניים, וזאת גם אם יוצא לחופשה.

על רקע עמדה זו גם התקבלה החלטת שב"ס שלא להוציא את העותר לחופשה.

בנסיבות העניין אין לבית המשפט עילה להתערב בהחלטתו של שב"ס. כאמור, החלטת שב"ס מבוססת על התנהגות המשטרה, וזו ניתנה מטעמים סבירים. אם אסיר אשר שוחרר שחרור מוקדם מנצל את שחרורו המוקדם לצורך ביצוע עבירות ומממש קשרים עברייניים העולים מהמידעים, ממילא קיים קושי לתת בו אמון שלא יפר תנאי חופשה לצורך ביצוע עבירות. יש לזכור בעניין זה כי כאשר ביצע את העבירות הקודמות הוא היה מודע לכך שהוא אסיר ברישיון, על כל המשתמע מביצוע עבירות בפרק זמן זה. עניין זה לא הרתיעו, ומכאן החשש שאותם קשרים עברייניים יבואו לידי ביטוי גם בעת יציאה לחופשה.

אשר על כן דין העתירה להידחות.

בד בבד עם דחיית העתירה נראה כי ראוי הוא שתיבחן בעתיד, לאחר חלוף זמן סביר נוסף, האפשרות להוציא את העותר לחופשה תוך הרחקתו מסביבת מגוריו והסביבה העולה מתוך המידעים כסביבה שעמה יש לו קשר. יתכן שניתן לצמצם את הסיכון למימוש הקשרים העברייניים בדרך של הוצאתו לחופשה בהרחקה משמעותית מגורמי הסיכון. עניין זה ייבחן על ידי הגורמים המוסמכים אצל משטרת ישראל, ומובן כי לגופו של עניין אינני מביע עמדה.

בכפוף להנחיה דלעיל, העתירה נדחית.