עת"א 29942-07-15

בפני עתירת אסיר שעניינה יציאה לחופשה.

העותר טוען שלמרות שאושרה לו יציאה לחופשה ונקבע מועד – 19/7/15, החליטה הרשות המנהלית שלא לאשר לו את היציאה לחופשה.

העותר הינו אסיר פלילי המרצה עונש מאסר של 7.5 שנים על עבירות של הריגה, חבלה חמורה והחזקת נשק. העבירות בוצעו בצוותא עם עוד 4 אחרים.

העותר טוען כי לאחר שהשלים בהצלחה השתתפות בקבוצה טיפולית, הוא שולב בסבב חופשות ואף יצא ל – 3 חופשות בתנאים. לפני כ – 3 חודשים הועבר לכלא חרמון, יצא לחופשה נוספת רביעית ואושרה לו חופשה חמישית שנקבעה ליום 19/7/15, אלא שביום 13/7/15 נמסר לו כי משטרת ישראל מתנגדת ליציאתו לחופשה וזאת ללא מתן כל הסבר מניח את הדעת.

העותר טוען כי התנהגותו בכלא הינה ללא רבב, אין לגביו מידעים מודיעיניים, משולב בתעסוקה, נוטל חלק בקבוצה טיפולית.

לטענת העורר, מבירור שערכו בני משפחתו מול יחידת השטח נמסר כי ההתנגדות קשורה למקרה רצח שאירע בעבר. ההתנגדות איננה קשורה ישירות לעותר כי אם למשפחתו המורחבת, בין היתר, לשניים מאחיו. משפחת העותר עזבה את אזור הדרום לפני מס' שנים על רקע סכסוכים באזור ומקום החופשות של העותר מצוי באזור הצפון.

בדיון שנערך ביום 21/7/15 הוסיף ב"כ העותר וטען כי התנגדות משטרת ישראל הינה כללית, המידע לא קשור לעותר ולא למשפחתו הגרעינית ומכאן שההתנגדות איננה סבירה.

בעקבות עתירה שהגיש אחיו של העותר הודיעה המשטרה, לפני ימים ספורים כי היא מסירה את התנגדותה לחופשות של אחיו.

ב"כ המשיבה איננו מכחיש כי אכן אושרו לעותר ולאחיו חופשות, אך עלה צורך בבדיקה מחודשת בעקבות עתירה שהגישו שני קרובי משפחה של העותר במחוז הדרום שטענו לאפליה ואי שוויון משום שבניגוד לעותר ואחיו שבקשתם לחופשה אושרה, נדחתה בקשתם של שני העותרים מהדרום. בית המשפט בדרום שדן בעתירה שם ונחשף למידע המודיעיני קבע שהמידע מצדיק את עמדתה המתנגדת של המשטרה וביקש שתיערך בדיקה מדוע אושרו חופשות לעותר ולאחיו. נעשתה בדיקה והתברר שנפלה טעות כאשר הוחלט לאשר לעותר ולאחיו חופשות. התברר כי קיימת מסוכנות מאחרים כלפי העותר וגם מסוכנות של העותר כלפי אחרים. לפיכך, עדכנה משטרת ישראל את עמדתה והודיעה על התנגדותה.

ב"כ העותר טען כי לא יתכן שחופשתו של העותר תישלל בעוד שההתנגדות לחופשה של אחיו שמרצה מאסר על אותן עבירות הוסרה ואושרה לו חופשה. בתום הדיון הוריתי על מתן תגובה משלימה שתתייחס לטענת אי השוויון.

המשיבה הגישה כתב תשובה משלים וצירפה אליו חומר סודי. ב"כ המשיבה טוען כי העובדה שנפלה טעות שכעת תוקנה, אין בה כדי להצדיק הוספת טעות על טעות, ואין בה כדי להקנות זכות לעותר ליהנות מההפקר.