עת"א 2819-07-15 ז'אנו(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

בפני עתירת אסיר המופנית נגד החלטת המשיב למנוע מהעותר לבצע שיחות טלפון. העותר מבקש שבית המשפט יורה לרשות המנהלית לאפשר לו לשוחח, בנוסף לשיחות עם עורך דינו ועם בנו, כפי שהחליט ס.הנציב,- גם עם ארוסתו והוריו. העותר מוחזק בתנאי הפרדה. משפחתו מתגוררת בדרום הארץ, לטענתו, הוריו, שהם כבני 70 סובלים ממחלות קשות והם אינם מסוגלים להגיע לכלא בצפון לבקרו. העתר איננו זוכה לראות את בנו משום שהבאתו תלויה בהוריו המבוגרים שלא יכולים להגיע לביקור, כאמור. בקשתו של העותר לעבור לכלא בדרום נדחתה. נמסר לעותר כי בקרוב מתוכנן סבב של אסירי הפרדה וקיימת אפשרות שהעותר יועבר לכלא במרכז או במקום אחר.

העותר הינו אסיר פלילי המרצה עונש של מאסר עולם בלתי קצוב ועוד 10 שנות מאסר לאחר שהורשע בעבירות של רצח, חבלה בכוונה מחמירה וקשירת קשר לפשע.

במהלך תקופת ריצוי המאסר עד כה נדון העותר ב – 4 תיקים נוספים לעונשי מאסר, חלקם מצטברים וחלקם חופפים.

כמו כן, העותר עצור עד לתום ההליכים בשני תיקים נוספים שעניינם קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה באיומים, הטרדת עד, שיבוש הליכי משפט ועוד.

העותר שוהה בהפרדה מיום 1/1/15.

מניעת השימוש בטלפון הציבורי, על פי החלטה מיום 29/12/14 הינה בשל החשש שהעותר מנצל את השיחות הטלפוניות לצורך המשך פעילות עבריינית פלילית הפוגעת בשלום הציבור.

החלטה מעודכנת אחרונה בדבר שלילת שיחות טלפון נתקבלה ביום 15/7/15 על ידי סגן הנציב מתוקף סמכותו על פי סעיף 6 לפקנ"צ 04.36.00, המסמיך את הגורם המוסמך למנוע קשר טלפוני מאסיר (אף אם תפקודו בבית הסוהר תקין) נוכח מידע מודיעיני ובטחוני. על פי ההחלטה נמנעו מהעותר שיחות טלפוניות, אך הותר לו לשוחח עם עורך דינו ועם בנו.

כעולה מעמדת הגורמים המוסמכים, קיים חומר מודיעיני רב אשר יש בו כדי להצביע על מסוכנותו של העותר ועל הצורך במניעת שיחות טלפון.

לאחר עיון בכתבי הטענות ולאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים בדיון שנערך ביום 16/8/15, ובחנתי את החלטת הגורם המנהלי על רקע המידעים הרבים, העבירות בהן הורשע, עונש המאסר החמור שנגזר על העותר, והעבירות הנוספות שביצע העותר בתוך תקופת מאסרו, נחה דעתי כי לא נפל פגם מנהלי בהחלטה המצדיק התערבות בית המשפט.

על פי עובדות כתב האישום החליטו העותר יחד עם אחרים להרוג את שלום דומרני על רקע סכסוך בין קבוצות עבריינים. לצורך כך הם קשרו עם קבוצת עבריינים ממרכז הארץ, שגם להם היה עניין לפגוע בשלום דומרני, על מנת לבצע רציחתו. כתב האישום מתאר את קשירת הקשר, ההתארגנות, ההצטיידות באקדחים, התכנון עד הניסיון להוציא לפועל את קשירת הקשר. היריות שירו על רכב בו סברו העותר והאחרים שבו שוהה שלום דומרני, פגעו בכל ישובי הרכב וגרמו למותה של המנוחה.

העותר יחד עם אחרים הורשעו בפסק דין של בית המשפט שהעליון שקיבל את הערעור על זיכויים. על העונש הגישו הנאשמים ערעור לבית המשפט העליון שהחליט לדחות את הערעור בעיקרו כשהוא מציין כי המעשים בגינם הורשעו המערערים תוכננו בקפידה, הוצאו אל הפועל בקור רוח, תוך התעלמות מאפשרות הפגיעה באנשים תמימים שהיו במקום האירוע. אפשרות זו התממשה בפועל והביאה לתוצאות קשות ביותר. בית המשפט העליון קבע כי ראוי שתצא אמירה ברורה ונחרצת מבית המשפט המבטאת את הסלידה מהמקרים הנעשים תכופים יותר ויותר בהם מבוצעים ניסיונות חיסול של עבריינים שבמהלכם נפגעים עוברי אורח תמימים ומי שנקלעו לזירה על לא עוול בכפם.