עת"א 25361-08-15 חיים(אסיר) נ' מדינת ישראל

העותר הגיש עתירת אסיר בתיק עת"א 25361-08-15. העתירה הוגשה ביום 12/08/15 ובה עתר גם לחופשות וגם לשילובו בתוכנית רש"א, כך על פי הכותרת.

בסעיף 8 לעתירה ביקש ב"כ העותר לשלב את העותר בסבב חופשות. הסעד המבוקש מפורט גם בסעיף 11, בו ביקש שוב לשלבו בסבב חופשות.

הדיון בבקשה נקבע ליום 13/10/15. העותר הגיש בקשה להקדמת מועד הדיון (בקשה מיום 19/08/15) בית המשפט נעתר לבקשתו והורה על הקדמת הדיון ליום 8/9/15. ערב הדיון התקשר ב"כ העותר למזכירות בית המשפט, ביקש להודיע כי בקשתו כוונה כנגד החלטת וועדת השחרורים (למרות שבבקשה אין כל זכר לכך). לאור הודעתו של ב"כ העותר לא התקיים הדיון שהיה קבוע ליום 8/9/15.

העותר שב ופנה באותו תיק בו ביקש שלא יתקיים דיון, בבקשה להקדמת מועד הדיון, כשהבקשה מופנית, על פי כותרתה, לבית המשפט לעניינים מנהליים בשבתו כערכאת ערעור על החלטת וועדת השחרורים.

שבתי ועיינתי בעתירה שהוגשה, והעתירה כל כולה עתירה מנהלית, בהתאם לסעיף 62 לפקודת בתי הסוהר ולא עתירה בפני וועדת השחרורים.

הנימוקים להקדמת הדיון אין די בהם כי להכשיר את הסמכות בעניין העתירה כפי שהוגשה.

כיוון שכך, אני מורה על מחיקת העתירה.

יתכבד ב"כ העותר ויגיש עתירה מתוקנת ובה יסביר מדוע הסמכות נתונה לבית משפט המנהלי הדן כערכאת ערעור על החלטת הוועדה לשחרור על תנאי ממאסר המוסמכת מכח סעיף 25 לחוק השחרור על תנאי ממאסר.

מסתבר שבמקביל העותר הגיש עתירה נוספת שמספרה 51671/08/15 שעניינה בקשה לחופשה חריגה – "עתירה לחופשה חריגה לראש השנה + בקשה לקביעת דיון מוקדם".

בבקשה לקביעת מועד דיון ציין העותר כי במידה ולא ייקבע דיון לפני החג (14/9/15) תתייתר העתירה. לאחר קבלת תגובת המשיבה, ניתנה החלטה ביום 7/9/15 בה צוין שאין מקום להקדמת הדיון וזאת נוכח העדרה של זכות מוקנית ליציאה לחופשות ובהתחשב במועד הגשת הבקשה בסמוך לחג.