אוהב ציון(אסיר) נ' מדינת ישראל

עתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים בכלא צלמון  מיום 23.4.17, אשר דחתה את בקשת העותר לשחרור על תנאי.

כב' השופט י. אברהם – אב"ד

העותר שפוט למאסר שני (את הראשון ביצע בעבודות שירות) למשך 3.5 שנים, בגין עבירות של מרמה,

 זיוף, גניבה וכן עבירות מס. כמו כן, הוטל על העותר קנס בסך של 500,000 ₪ במסגרת העונש.

תקופת שני שליש מאסרו חלפה ביום 6/4/17. מועד שחרורו המלא ביום 1/8/18.

העותר הובא בפני וועדת שחרורים ביום 23/3/17, אך הוחלט לדחות את הדיון, בין היתר, לשם בדיקת עניין אי תשלום הקנס. 

העותר הובא בשנית בפני וועדת שחרורים ביום 23/4/17, וזו דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם ממאסר רק על יסוד קיומו של חומר מודיעיני משטרתי, אותו הגדירה כמידע חמור ביותר המגלם פוטנציאל סיכון על שלום הציבור.

לא יהא מיותר לציין כי הוועדה ציינה קודם לכן כי מעיון בתיקו של העותר עולה שהתנהגותו במהלך ריצוי עונשו היתה תקינה וכי הוא עבר שיקום משמעותי ואף הוכנה לגביו תכנית רש"א מפורטת.

מכאן העתירה שבפנינו.

העותר טוען כי לא היה די בחומר המודיעיני כדי לדחות את בקשתו וזאת נוכח ההליך השיקומי המשמעותי שעבר בכלא ונוכח קיומה של תכנית המשך לאותו הליך ועל כן, החלטתה של וועדת השחרורים חורגת ממתחם סבירות ויש להתערב בה.

מנגד טענה ב"כ המדינה, כי שילובו של החומר המודיעיני והעולה ממנו יחד עם אי תשלום הקנס לגביו טענה ארוכות בפני הוועדה, אשר לא זכה להתייחסות הוועדה, די היה בהם כדי לדחות את הבקשה על אף הליך השיקום הנ"ל שעבר העותר בכלא.

שקלנו את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן, וסבורים אנו שאין מנוס מהתערבות בהחלטת הוועדה.