עת"א 15929-12-14 מ'(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

בפני עתירת אסיר במסגרתה מתבקש בית המשפט לעניינים מנהליים להורות למשיב להתיר לעותר לצאת לחופשה מבית הכלא.

העותר מרצה עונש מאסר של כשנתיים וחודשיים בגין הצתה, שריפה, גרימת נזק לרכוש בזדון ועבירות תעבורה. זו כניסתו השלישית של העותר לכלא והוא מרצה מאסרו הנוכחי מיום 26.2.13. בתאריך 9.9.14 עבר לכלא "קישון" ותאריך השחרור הצפוי הינו 19.5.15. העותר היה מוגדר בתחילה כאסיר אלמ"ב. בעקבות עתירה שהגיש העותר לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת שונה סיווגו מאסר אלמ"ב לאסיר רגיל (עת"א 59562-07-14, כב' השופט יונתן אברהם, החלטה מיום 29/10/14). כן קבע כב' השופט אברהם כי המשיב ישקול תוך 30 יום מתן חופשה לעותר כאסיר שאינו אסיר אלמ"ב וכי המשיב רשאי להתחשב במידע המודיעיני שהוצג לצורך הערכת מסוכנות העותר בחופשה. כאמור, בעקבות העתירה הקודמת שונה סיווגו של העותר. כמו כן, המשיב בחן את בקשתו של העותר לצאת לחופשה ודחה את הבקשה, בהתעלם מוועדת אלמ"ב, כפי שהורה כב' השופט אברהם.

העותר טוען כי לאחר ביטול הסיווג שלו כאסיר אלמ"ב לא ברור מדוע עדיין נשללת ממנו האפשרות לצאת לחופשה. נטען כי העותר אינו מסוכן ואין כל עילה לשלול ממנו את היציאה לחופשות. נטען כי מאסרו הממושך גרם למשבר משפחתי קשה וכל רצונו הינו לאחות את השברים ולשפר את יחסיו עם בני המשפחה וזאת עד לסיום מאסרו לשם חזרתו לחיים תקינים ונורמטיביים. כן טוען העותר כי הוא מעוניין לצאת לחופשות על מנת להכין עצמו לחזרה לחיים נורמטיביים ותקינים ולשמור על קשר חם, ככל שניתן, עם בני משפחתו. נטען כי החלטת המשיב הינה בלתי סבירה, כי נמנעות ממנו חופשותיו ללא הצדקה וכי התנהגותו בכלא הינה תקינה. נטען כי הערכת המסוכנות בעניין העותר מסתמכת על דו"ח שנערך ב- 7.9.14 כאשר העותר שהה בבית מעצר חרמון וכי המשיב לא ערך חוו"ד חדשה ומעודכנת בסמוך לשינוי הסיווג של העותר.

המשיב טוען כי בקשתו של העותר ליציאה לחופשה נדחתה לאור התנגדות גורמי הטיפול, לאור התנגדות גורמי המודיעין והמשטרה וכן לאור העובדה כי העותר מנהל תיק פלילי נוסף. נטען כי שיתוף הפעולה של העותר עם גורמי הטיפול מונע מרצון להשגת רווחים משניים ותו לא. העותר משולב בקבוצת תעבורה שנמצאת בתחילתה ותסתיים במרץ 2015. בהתחשב בכל נתוניו של העותר ולאור דפוסיו התוקפניים והעבריינים, קשיי השתלבותו, חוסר הגבולות ושיתוף הפעולה ההצהרתי ללא התרשמות מהטמעת שינוי, מתרשמים גורמי הטיפול כי קיימת מסוכנות מצד העותר. לכן נטען כי טרם בשלו התנאים ליציאת העותר לחופשות ומבוקש לדחות את העתירה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה, לעת הזו, שכן לא נפל בהחלטת המשיב פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט בהחלטה.

לא אפרט את הדו"חות שהובאו לעיוני בעניינו של העותר. אציין רק כי מעבר לרקע של העבירות שבגינן נשפט והינו מרצה את מאסרו הנוכחי, אשר ככל הנראה עדיין מהווה סיכון להתלקחות מאורע אלים, אם מבחינתו של העותר ואם מבחינתו של הצד השני אשר כלפיו בוצעו העבירות. בנוסך עולה ממידעי שב"ס כי קיימים גם אירועים מהתקופה האחרונה של מריבות עם אסירים אחרים. באופן כללי עולה מהדו"חות כי העותר הינו בעל דפוסים אלימים ומתקשה להתמודד במצבי קונפליקט. לגבי התהליך הטיפולי שהוא עובר עדיין מוקדם מדי להסיק מסקנות. לאור זאת נקבע כי קיימת עדיין מסוכנות מצידו של העותר ולכן ההמלצה היא שלא לאפשר לו לצאת לחופשות בשלב זה.

לאור האמור, לא מצאתי כי החלטתו של המשיב שלא להוציא את העותר לחופשות בשלב זה הינה החלטה בלתי סבירה אשר נפל בה פגם המצדיק התערבות.

עם זאת נראה, בשים לב למידעים, כי ככל שלא יעלו מידעים חדשים בתוך חודשים (60 ימים) מהיום, כי אז יהיה מקום לבחון שוב את בקשתו של העותר לצאת לחופשה, ולהתייחס לאפשרות של הוצאתו לחופשה בהרחקה משמעותית מאיזור מגוריו ובתנאי פיקוח מתאימים. כאמור, ענין זה ישקל בעתיד על רקע מצב עדכון המידעים כפי שהוצגו בפני.

בכפוף לאמור לעיל - העתירה נדחית.