עת"א 12924-05-16 סלימאן(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח'

בפנינו עתירת אסיר שהוגשה כנגד החלטת ועדת שחרורים בכלא דמון אשר אישרה את שחרורו של העותר שחרור מוקדם ברישיון ואולם במסגרת תנאי השחרור המפורטים קבעה כי יאסר על העותר להיכנס לכפר יאסיף עד לסיום תקופת הרישיון ומועד השחרור המלא. יוער כי משך תקופת השחרור המוקדם הוא כשנה.

העותר הגיש עתירה אך ורק כנגד רכיב ההחלטה על הרחקתו מהכפר, דבר שלטענתו גורם לו לקושי ולעלויות ניכרות בשל הצורך לשכור דירה.

החלטת ועדת השחרורים ניתנה על בסיס מידע חסוי שהוצג לוועדה. מדובר במידע בודד מיום 7.9.2015. יוער כי מידע זה הוצג בעבר בפני האב"ד במסגרת דיון בעת"א 23221-02-16 שם נדונה בקשה לאפשר את כניסתו של העותר לתחום כפר יאסיף במסגרת חופשותיו. בית המשפט הורה שם כי " עניינו של העותר יוחזר לשב"ס והמשטרה, אשר יבדקו שוב את המידע על בסיסו התקבלה ההחלטה וכן אם קיים מידע עדכני בעניינו של העותר. לאחר שתבדוק המשטרה, וזאת בתוך 30 ימים מהיום את האמור לעיל, יתקיים דיון בעניינו של העותר ותישקל שוב הוצאתו לחופשה בכפר יאסיף. לענין זה ראוי גם כי יובא בחשבון דו"ח עדכון ועדת שחרורים מיום 29.2.16 שהוצג לעיוני וממנו ניתן ללמוד על שיפור התנהגות וכן על הצורך בהסדרת המשך ליווי של העותר לכפר מגוריו ע"י הרשות לשיקום האסיר".

עד כמה שניתן ללמוד מהחומר שהוצג בפני הוועדה, ולא הוצג חומר עדכני, כי הוועדה קיבלה החלטתה על בסיס החומר שהובא בפני בית המשפט ביום 27.3.16 במסגרת הדיון בעתירה 23221-02-16. עוד ניתן ללמוד כי לא נעשתה בדיקה של חומר עדכני, או שנעשתה והתברר כי לא קיים חומר עדכני.

הכלל החל על הדיון בעניינו הוא כי "בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים אינו פועל כערכאת ערעור על החלטת הוועדה, אלא הוא בוחן את החלטת הוועדה כהחלטה מינהלית, ומכאן שהתערבותו של בית המשפט תיעשה רק במקרים בהם קמה עילה מאלה המאפיינות את המשפט המינהלי כנגד החלטת הוועדה. על בית המשפט לשמור על מרחב של שיקול דעת לוועדה בהחלטתה לגבי שחרור אסירים, ולהתערב בהחלטותיה רק אם הן לוקות בחוסר סבירות קיצוני (ראו בין השאר: עע"א 2/83ועדת השחרוריםנ' אסיאס, פ"ד לז(2) 688 (1983); בג"ץ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים נ' ועדת השחרורים, פ"ד נה(2) 838, 871 (2001); רע"ב 4570/02 מחאמיד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 236 (2002))" [.רע"ב 3686/10 סמיר גנאמה נ' ועדת השחרורים, (9/12/2010)]. "הביקורת השיפוטית אין פירושה, שבית המשפט בא במקומה של ועדת השחרורים וכי הוא אמור להתערב בהחלטותיה אם היה הוא מחליט אחרת בנסיבות דומות. לא כן; ראו בג"צ 89/01 הועד הציבורי לעינויים בישראל נ' ועדת השחרורים, פ"ד נה(2) 828, 877 (הנשיא ברק); רע"ב 4570/02 מחאמיד נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 236 (השופטת דורנר). בבג"צ 89/01 הנזכר ציין הנשיא ברק, כי "על ועדת השחרורים לחרוג באופן ממשי ממתחם הסבירות, כדי שבית משפט זה יוכל להתערב בהחלטתה. על החלטתה של ועדת שחרורים להיות כה מוטעית עד כי שום ועדת שחרורים סבירה לא היתה יכולה להחליט כמוה. בהתקיים מצב זה על בית המשפט להתערב בהחלטתה של ועדת השחרורים" [רע"ב 6566/13 שלמה דביר נ' היועמ"ש ואח' (1/2/2014).

ואולם גם ועדת שחרורים היא גוף מנהלי עליו מוטלת החובה לבסס החלטתו על ראיות ולהקפיד כי יאספו עבורו, בטרם קבלת החלטה, הראיות הנדרשות לעניין. הכלל הוא כי על הרשות המנהלית לאסוף נתונים די הצורך לקביעת העובדות הדרושות לקבלת החלטה. לצורך זה עליה לפעול באופן סביר, לפי מהות הסמכות, מיהות הרשות ונסיבות המקרה. [י' זמיר הסמכות המינהלית, 771-733 (תשנ"ו-1996); דפנה ברק ארז, משפט מנהלי, כרך א' 439 -444 (התש"ע – 2010); בבג"ץ 987/94 יורונט קווי זהב בע"מ נ' שרת התקשורת פ"ד מ"ח(5) 412, 423 - 424 (1994); בגץ 2684/12, י"ב בחשוון התנועה לחיזוק הסובלנות בחינוך הדתי ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פסקה מג' (9.12.2015).

במקרה שבפנינו לא ניתן לומר כי החלטת וועדת השחרורים, כפי שהתקבלה על בסיס המידע שהוצג, מידע הקושר את העותר לפעילות עבריינית, היא החלטה בלתי סבירה בצורה קיצונית המצדיקה את התערבותו של בית המשפט, זאת ככל שהמידע אכן עומד בעינו ומבוסס, לעת הזאת. עם זאת נפל פגם בהליך איסוף המידע עבור הוועדה וזאת כאשר חרף החלטת בית משפט שניתנה בעניינו של העותר (הגם שלצורך אחר) לא נערכה בדיקה עדכנית של מידעים בעניינו ולא הובאה בפני ועדת השחרורים תשתית עובדתית מעודכנת.

אשר על כן אנו מורים כדלקמן: