עת"א 11466-02-15 א' נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

העותר שפוט למאסר של 30 חודשים.

העותר הגיש בקשה להתיר לו להשתתף במסגרת חופשה מיוחדת בת 10 שעות, באירוע בר מצוה של בנו שייערך מחר 19.2.15. הוא טען כי אי השתתפותו באירוע זה תגרום מפח נפש לבנו ולמשפחתו. כן טען כי במקרים דומים אפשרו בתי המשפט חופשה מיוחדת.

בקשתו של העותר נדחתה ע"י נציב שב"ס בעיקר לאור התנגדות משטרת ישראל המבוססת על מעשיו בגינם הורשע וכן שני תיקי חקירה הפתוחים נגדו, וגם בהתבסס על עמדת גורמי המודיעין .

מצד וועדת אלמ"ב, שעניינו של העותר נדון בפניה, וכן מצד גורמי הטפול בכלא, ניתנה המלצה להתיר את החופשה.

מכאן העתירה שבפניי.

לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו לי ע"י הצדדים, לרבות המידע המודיעיני, ושקלתי את טיעוני הצדדים מכאן ומכאן, סבורני שדין העתירה להתקבל.

בפסיקה הנוהגת נקבע לא אחת כי מקום בו נשקלת חופשה מיוחדת לרגל אירוע המנוי בפקודת החופשות, ועומדים זה מול זה צרכי האינטרס הציבורי מחד וצרכי העותר ובני משפחתו, מאידך, נקודת האיזון נוטה לטובת העותר, זאת ביחס לאיזון הנעשה לגבי חופשה רגילה של אסיר שאינה חופשה מיוחדת בשל אירוע משפחתי.

במקרה דנן שקל הנציב את שיקולי האינטרס הציבורי תוך התייחסות למסוכנותו של העותר כפי שהיא נשקפת מעמדת משטרת ישראל בחטיבת המודיעין של שב"ס.

הנציב התייחס גם לחומר מודיעיני רב שיש בעניינו של העותר.

לו מדובר היה בחופשה רגילה, לא היה מקום להתערב בהחלטת הנציב, אולם סבורני כי החלטת הנציב לא שקלה שיקולים נוספים שיש להם משקל רב בסוג ההחלטה דנן והם השפעת ההחלטה על משפחתו ובנו של העותר שהינה ללא ספק החלטה קשה עד מאוד.

החלטת המשיב אינה מזכירה כלל שיקולים אלה והפרק בפקודת החופשות אשר בו מפורטות העילות לחופשה מיוחדת מבוסס בעיקרו על אינטרסים אלה של קרובי המשפחה ועל ראיית המחוקק את האינטרסים הנ"ל כאינטרסים חשובים עד מאוד, אחרת, מה הטעם היה לייחד פרק נפרד לחופשה מיוחדת ביחס לחופשה רגילה?

הוצגו בפניי מכתבים מבנו של העותר ומבתו וכן ממורתה של בתו של העותר, שיש בהם כדי ללמד עד כמה חשובה השתתפותו של העותר באירוע הנ"ל.

יש בהם גם כדי ללמד איזה נזק נפשי יגרם לחתן בר המצווה בפרט וגם לבתו של העותר אם לא תאושר השתתפותו באותו אירוע.

אני מוצא לציין גם כי עיינתי במידע המודיעיני ולא מצאתי בו מידע קונקרטי המתייחס לאפשרות של פגיעה בעותר בעת האירוע או פגיעה באחרים על ידי העותר בעת האירוע. על כן, מידע זה על אף שיש בו כדי להוות גורם משמעותי למניעת חופשה רגילה, אין די בו למניעת חופשה מיוחדת.