עשרים שנות מאסר בגין אינוס בן משפחה

נאשם 1 הורשע בעבירות : אינוס על ידי בן משפחה האחראי על הקטינה, עבירות לפי סעיף 351(א) ביחד עם סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק") (עבירות רבות); מעשי סדום על ידי בן משפחה האחראי על הקטינה, עבירות לפי סעיף 351(א) ביחד עם סעיף 347(ב) בנסיבות המתוארות בסעיף 345(א)(3) לחוק (עבירות רבות); מעשים מגונים על ידי בן משפחה האחראי על הקטינה, עבירות לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק (עבירות רבות); הדחת קטין לסמים בהיותו האחראי עליו, עבירות לפי סעיף 21(א)(1-3) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (מס' עבירות).

נאשם 2 הורשע בעבירות : מעשה מגונה במשפחה, עבירה לפי סעיף 351(ג)(3) ביחד עם סעיף 348(ד)(1) לחוק; הדחה בחקירה, עבירות לפי סעיף 245(א) לחוק (2 עבירות).

באנו לגזור את דינם של הנאשמים.

פתח דבר

נאשם 1, יליד 1958, מוסיקאי בהשכלתו, הינו אביה של הקטינה ****, המתלוננת בענייננו (להלן: "הקטינה"), אשר נולדה בשנת 1992. הנאשם 2 הינו בנו הבכור של הנאשם 1 ואחיה של הקטינה. המשפחה עלתה לארץ מארה"ב, עברה הליך של חזרה בתשובה והתגוררה ב********.

כתב האישום הוגש במקור כנגד ארבעה נאשמים, כאשר הנאשם הראשון היה א.מ. - שכן שהתגורר בסמיכות למשפחת הנאשמים. כתב האישום כנגדו בוטל, לפי בקשת התביעה ובהסכמת סניגורו, בהחלטתנו מיום 24.2.08.

בכתב האישום המקורי אף נכללה אשת הנאשם 1 - אמה של הקטינה, אולם אף זו נמחקה מכתב האישום המתוקן בשנית, שהוגש במסגרת הסדר הטיעון, בהסכמתה.

הנאשמים 1 ו-2 הודו במיוחס להם בכתב האישום המתוקן בשנית והורשעו, על פי הודאתם, בהכרעת דין שניתנה על ידינו ביום 2.3.08.

לאחר שנתנו לבנו לעובדה לפיה האישומים שיוחסו לנאשם 2 בכתב האישום המקורי, אף זה המתוקן והמתוקן בשנית, התרחשו בין השנים 1998 - 1999, עת היה הנאשם 2 קטין כבן 12 שנה, ולאי הגשת אישור מטעם היועץ המשפטי לממשלה, כמתחייב מסעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, ביקשה התביעה, בהסכמת הסניגוריה, לבטל את הכרעת הדין מיום 2.3.08 ולמחוק את סעיף 2 לעובדות כתב האישום המתוקן בשנית, הוא הסעיף הדן בעבירות שבוצעו על ידי הנאשם 2 בהיותו קטין.

הכרעת הדין מיום 2.3.08, ככל שהיא מתייחסת לנאשם 2, אכן בוטלה, והמאשימה הגישה כתב אישום מתוקן בשלישית, כשהתיקון מתייחס לנאשם 2 בלבד (להלן: " כתב האישום"). הנאשם 2 הודה פעם נוספת בעובדות כתב האישום והורשע בעבירות המיוחסות לו, כמפורט ברישא לגזר הדין, בהכרעת דין מתוקנת מיום 2.11.08.

הקטינה הוצאה מביתה על ידי שירותי הרווחה והועברה להוסטל, ומאז הגשת התלונה ביצעה מספר ניסיונות אובדניים.

אמה של הקטינה עזבה את הארץ וחזרה לארה"ב.

הלכה למעשה, נותרה כיום הקטינה לבדה בישראל, בלא נפש שתדאג לה.

כתב האישום נגד נאשם 1

כתב האישום מתאר שורה ארוכה של מעשים מיניים מחרידים אשר ביצע הנאשם 1 בבתו הקטינה החל מהיותה בת עשר, במהלך תקופה המשתרעת על פני שנים.

בשנת 2002, בהיות הקטינה כבת עשר, נהג הנאשם 1 ללטף את גופה באיזורים המוצנעים ובאיבר המין שלה. הוא הורה לה לגשת לחדרו ודרש ממנה כי תניח את ידיה על איבר מינו על מנת לחממן. משזו סירבה לעשות כן, נטל הנאשם 1 את ידיה והניחן על איבר מינו בהיותו עירום ואיבר מינו זקוף.

בהמשך ובמועדים שונים שאינם ידועים במדוייק למאשימה, נהג הנאשם 1 להחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה של הקטינה, כאשר במספר הזדמנויות אף הקרין בפניה במחשבו האישי סרטים פורנוגרפיים בהם כיכבו קטינים. נאשם 1 נהג לצלם את הקטינה בעירום, תוך שהיא יושבת על ברכיה ומוצצת את איבר מינו.

עוד נטען בכתב האישום, כי במהלך השנים 2002-2006 עד ליום 14.1.07, בתדירות של מספר פעמים בשבוע, לעתים אף כמעט מדי יום, נהג הנאשם 1 לקרוא לקטינה לחדרו, לנעול את הדלת ולבעול אותה, תוך שהוא מחדיר את איבר מינו לאיבר מינה, בתנוחות משגל שונות. כמו כן, נהג הנאשם להורות לקטינה למצוץ את איבר מינו והיא היתה נענית להוראותיו ועושה כן.

הנאשם 1 לא הסתפק בכך, ובמהלך השנים 2003-2007 נהג לקרוא לקטינה לחדרו ולהדיח אותה לעשן סם מסוכן מסוג "קנאבוס".

כתב האישום נגד נאשם 2

בהתאם לאמור בכתב האישום, שמע הנאשם 2 בשנת 2006 מאחיו הקטן כי ראה במחשבו של הנאשם 1, תמונה של הקטינה מבצעת מין אוראלי באביהם.

בעקבות מידע זה, אמר הנאשם 2 לקטינה כי ברצונו לבדוק אם עודנה בתולה, הורה לה להתפשט, ומשזו הסירה את בגדיה, נגע באיבר מינה ושפשף אותו בידיו.

כאמור, כלל כתב האישום, בטרם תיקונו בשלישית, אישום נוסף לפיו נהג הנאשם 2 במהלך השנים 1998-1999 להורות לקטינה לגעת באיבר מינו עם פיה, והיא עשתה כן, אולם כפי שפורט ברישא, בהיעדר אישור היועץ המשפטי לממשלה, נמחק אישום זה מכתב האישום.

עוד נטען כי בינואר 2007, משנודע לנאשם 2 על מעצרו של הנאשם 1, אסר על הקטינה לצאת מהבית וללכת למשטרה, אסר עליה לענות לטלפונים, הורה לה שלא לשתף פעולה עם המשטרה ואף איים עליה כי באם לא תשמע להוראותיו - יעזוב את הארץ ולא יתמוך עוד במשפחה, הכל במטרה להניעה לחזור בה מן התלונה שהגישה כנגד האב.