עשרים חודשי מאסר בגין עבירות מרמה בנסיבות מחמירות, עבירות זיוף ועושק

רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן הנושא שבעה אישומים שונים הכוללות סדרת עבירות של התחזות כאדם אחר (ס' 441 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 - להלן: החוק), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ונסיון לעבור עבירה זו (ס' 415 סיפא לחוק), זיוף (ס' 418 לחוק), שימוש במסמך מזוייף (ס' 420 לחוק) ועושק (ס' 431 לחוק).

הודאתו של הנאשם באה בעיצומה של שמיעת הראיות בתיק, לאחר מספר ישיבות רב ולאחר שנשמעו חלק ניכר מעדי התביעה בו. 

על פי עובדות כתב האישום, פנה הנאשם אל המתלוננים השונים נשוא שבעת האישומים כנגדו, ימים ספורים לאחר פטירתו של יקירם, עוד במהלך ימי האבלות, בחלק מהמקרים הגיע לביתם ובחלק אחר פגשם בבית העלמין, הציג עצמו בכוונה להונות כקבלן מצבות, הציג בפניהם אלבומי תמונות של מצבות והציע לבנות מצבות ליקירהם המנוחים ולסיימם בתוך פרק זמן קצוב, (שנועד להיות בד"כ קודם מועד יום העליה לקבר והאזכרה למנוחים השונים).  קודם שהגיע אל המתלוננים, זייף הנאשם וחתם על מסמך הזמנות של בית עסק לשיש - חברה שאינה רשומה ברשם החברות, אף זאת בכוונה להטעות. במעמד זה קיבל הנאשם מהמתלוננים במרמה ובנסיבות מחמירות סכומי כסף על חשבון עבודתו בהיקף של אלפי שקלים, בעת שידע כי אין אמת בהתחייבותו ותוך ניצול מצוקתם וחוסר נסיונם. במועד העליה לקבר, ומשהגיעו המתלוננים לבית העלמין גילו כי המצבות לא הוקמו, זאת על אף שבחלק מהמקרים הודיעם הנאשם כי הקים את המצבות כמובטח.

טרם טיעוני הצדדים, נשלח הנאשם לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר בעניינו.  תסקיר כאמור הונח  על שולחני, הצדדים הציגו טיעוניהם ובהמשך לכך ניתן גזר דין זה.

חוות דעת שירות המבחן

 על מנת שלא לפגוע בצנעת הפרט, לא אפרט את האמור בתסקיר ואך אציין, כי התרשמות השירות מהנאשם היתה שלילית. לדעת השירות, המדובר באדם בעל יכולות תקינות, המגלה גישה מניפולטיבית, התייחסות שטחית ומטשטשת לעבירות המיוחסות לו ונטיה להציג עצמו כקורבן, תוך שלא לקח אחריות על מעשיו, לרבות על עבירות קודמות בהן הורשע. הערכת השירות היא כי במהלך חייו נטה הנאשם לנוע על הקו שבין העולם הנורמטיבי לעברייני. השירות התרשם מהעדר אמפטיה כלפי קרבנותיו לרבות לא התייחסות רגשית הולמת, וקושי להתייחס לחומרת מעשיו ומשמעותם הערכית והפלילית. לאור האמור נמנע השירות מהמלצה טיפולית כלשהיא.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה, הדגישה את חומרת נסיבות העבירות, עבירות הפוגעות בערכי מוסר, שבוצעו בשעות הקשות בו איבדו המתלוננים את יקיריהם, ניצול מצוקתם והפעלת לחצים עליהם להשגת מבוקשו. בדבריה ציינה בין היתר, כי הצגת מצגי השווא של הנאשם חמורה, דווקא על רקע הרגישות הרבה הנוגעת לעמידה בזמנים של בניית המצבה עד מועד העליה לקבר ביום האזכרה. הנאשם לא רק התחמק ממילוי הבטחותיו, אלא המשיך לטעת תקוות שווא בפני המתלוננים ובאחד המקרים אף העביר את השיקים שקיבל לצד ג', ובכך גרם גם לתביעה שהוגשה על ידי צד ג' כנגד המתלוננת. ב"כ המאשימה טענה איפוא, כי המדובר בהתנהגות זדונית, בשיטתיות ועל פני תקופה ממושכת, בלא שבחל הנאשם בשום אמצעי לביצוע עבירותיו ותוך ניצול ציני של קרבנותיו, באירועים יחודיים המהווים למעשה "חציית קו אדום" כהגדרתה, של פגיעה בערכי מוסר וזילות הערכים המקודשים. 

בנסיבות אלה ביקשה להשית על הנאשם מאסר בפועל ממושך, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים.

ב"כ הנאשם טען כי המדובר למעשה בכשלון מסחרי, לפיו מידי יום מבטיחים סוחרים סחורה שלא נמסרת ללקוח, למרות שנתקבלה תמורתה, ועל אף זאת לא מוגש כתב אישום בגין מעשים אלה. לדבריו, החוק אינו דורש רמה מוסרית שונה או גבוהה יותר מכל בעל מקצוע אחר. ביצוע העבירות נעשה על רקע מצב כלכלי קשה בו הישלה עצמו להאמין, אולי מתוך אדישות, כי יעמוד במחויבותו ולא צלח. מכל מקום, היו גם מקרים בהם בוצעה העבודה. התדפקותו על דלתות המתלוננים הינה דרך לגיטימית להשיג את העבודה ואין לזקוף אותה כנגד הנאשם.

באשר לתוצאת המעשים, מתוך המקרים בהם הורשע הנאשם, היו רק שני מקרים בהם לא היתה מצבה ביום ה-30, זאת בשל העובדה כי יתר המתלוננים פנו בבהילות לקבלן מצבות אחר שהכין עבורם את המבוקש.

ב"כ הנאשם הדגיש כי הנאשם לא עובד בתחום מזה 6 שנים וכן לא נפתחו לו תיקים חדשים. כן ציין את מצבו האישי הקשה של הנאשם ופציעתו במהלך שירותו הצבאי, מחלתה של רעייתו ז"ל ופטירתה בעקבותיה, מצב דברים שהיווה רקע לביצוע העבירות, שהיו בתחום מקצועו ונסיון התאוששותו.

כן הדגיש את חלוף הזמן, הגשתו של כתב האישום לפני כ - 6 שנים, התייצבותו של הנאשם לכל הדיונים, וכן כי הרשעתו האחרונה היתה לפני כעשור שנים, בגין עבירה ישנה מלפני כ- 17 שנה.

בנסיבות אלה ביקש להסתפק במאסר מותנה ופיצוי, ולכל היותר ביקש להשית על הנאשם מאסר מומר בעבודות שירות.

הנאשם סיפר על עיסוקו ועברו בתחום קבלני מצבות, קשייו ונסיבות משפחתו, לרבות מחלת אשתו והליכי פשיטת רגל אליהם נכנס. הוא הביע חרטתו וביקש לפצות את הנפגעים.

דיון

שני פנים חמורים, כל אחד לכשעצמו, חברו להם יחדיו בתיק זה: עבירות חמורות לכשעצמן מחד, אשר הופנו לא פחות מאשר כלפי קרבנות המצויים בשיא מצוקתם, חולשתם וכאבם, בשל פטירת יקיריהם מאידך. מסכים אני איפוא עם ב"כ המאשימה באומרה, כי המדובר בהתנהגות זדונית, ושיטתית תוך ניצול ציני של קרבנות העבירות הנמצאים במצב מצוקה חריג, באירועים המהווים למעשה "חציית קו אדום", של פגיעה בנורמות ערכיות ומוסריות וזילות הערכים המקודשים בחברתנו.

אינני רואה עין בעין עם הסנגור את טענתו, לפיה המדובר כביכול בכשלון מסחרי, או בסכסוך שמהותו אזרחית. לו היה המדובר במעידה חד פעמית, באירוע יחיד, יתכן והיה ניתן לשקול טענה כאמור, ואני מניח שכך היתה עושה גם המדינה קודם שהגישה את כתב האישום. ואולם, נוכח השיטתיות המובהקת שאיפיינה את מעשי הנאשם, עליהם חזר משך תקופה לא מבוטלת (עפ"י כתב האישום משך כ- 4 שנים, משנת 2000 ועד 2004), ברור כי אין כל יסוד לטענה. יוזכר כי אין לטענה זו מקום, גם נוכח הודאתו המפורשת של הנאשם בעבירות שיוחסו לו, ולמותר לציין, גם ביסוד הנפשי הנדרש להן, תוך שחזר והדגיש בשלב הטיעונים כי אינו חוזר בו מהודאתו. כן אני סבור, בניגוד לטענת הסניגור, כי ישנם תחומי עיסוק, בהם נדרשת רמה מוסרית שונה מאחרים, וכזה הוא עיסוק הנוגע בנימים הרגישים והחשופים כל כך, בנסיבות המיוחדות של המצוקה בה שרויים אבלים שזה עתה איבדו את יקירם.

תסקיר שרות המבחן שהוגש בעניינו של הנאשם, אינו מחמיא לו כאמור כלל, וזאת בלשון המעטה. הייתי מצפה, כי לפחות בשלב זה, לאחר שנשמעו עדויות לא מעטות בתיק, ולאחר שהורשע הנאשם בדין עפ"י הודייתו, ימצא הוא לנכון לקחת אחריות כלשהי על מעשיו ולפחות להפגין אמפטיה כלפי קרבנותיו ולא היא. כאמור בתסקיר, נראה שלא פגה ערלות ליבו, הוא התקשה להתייחס לחומרת מעשיו ומשמעותם הערכית והפלילית, והיה עסוק כל כולו בנסיון להציג עצמו כקורבן.