עשרה חודשי מאסר בפועל לעבריין מס

ג      ז      ר   -    ד     י     ן

1.       ניתנה הכרעת דין בעניינו של הנאשם, בעליו של עסק לממכר פלאפל, שהתנהל עשרות שנים ברח' אבן גבירול בתל-אביב. הנאשם הורשע בכך שמשך חמש שנים ויותר, דהיינו: מאז חודש מאי 1999 ועד חודש אוגוסט 2003 לא ניהל פנקסי חשבונות בעסק כמתחייב בחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "חוק מע"מ", או, "החוק") ובתקנות, ולא רשם כנדרש את התקבולים והרכישות מהספקים. הנאשם הורשע גם בכך שלא דיווח בכל אותה תקופה לרשויות מע"מ דיווחים שוטפים, ולא העביר את המס המגיע מהעסק [עבירות לפי הסעיפים 117(א)(6), 117(א)(7), 117 (א)(12) ו-117(ב)(11) לחוק מע"מ].

בנוסף, הורשע הנאשם בשימוש במרמה ותחבולה כדי להתחמק או להשתמט מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ.

יצוין, כי המאשימה תלתה את האחריות למחדלים האמורים בנאשם ובשנים מאחיו, משה ואסתר זית (הנאשמים 2 ו-3 בכתב האישום), שעבדו בעסק כשכירים שנים רבות. מחמת ספק שנותר בי, נוכח הראיות שהיו לפניי, אם נתקיימו בנאשמים 2 ו-3, בזמן מן הזמנים, היסודות הדרושים לסיווגם כאחראים ו/או מנהלים, ראיתי לזכות אותם מאשמה.

2.       אני רואה בחומרה רבה את מעשיו ומחדליו של הנאשם.

עד חודש אפריל 1999 נהג הנאשם כעוסק שומר חוק בכל הנוגע לדיווחים ולתשלום המס לרשויות מע"מ. בחודש מאי 1999 שינה הנאשם את מינהגו; במשך למעלה מחמש שנים, ולמעשה, עד לפתיחת החקירה נגדו בחודש ספטמבר 2003, נמנע הנאשם מלבצע את הפעולות המחויבות על פי חוק. כפי שעלה מן העדויות, בכל אותה תקופה קיבל הנאשם מעובדיו מדי לילה (או אחת ליומיים) את התקבולים המזומנים שנתקבלו ממכירת הפלאפל, ולא הותיר. הקופה הרושמת שהייתה בעסק לא הופעלה, ולמעשה, נותרה מיותרת ומיותמת; התקבולים לא נרשמו, ובמקביל, גם לא נרשמו הרכישות השוטפות מהספקים. הנאשם פסק לדווח לרשויות מע"מ, ולא העביר את המס המגיע, כשם שנהג לעשות בעבר. התוצאה היא שהנאשם גרע משך תקופה ממושכת סכומי כסף ניכרים מקופת המדינה, ועשה בהם שימוש לצרכיו הוא. את רובם המכריע של המחדלים, כך התברר, לא הסיר הנאשם עד היום.

3.       הנאשם לא הכיר באחריותו למחדלים, למרות שכבר בפתיחת משפטו אמר בבית המשפט שאכן לא ניהל פנקסים, ולא דיווח למע"מ. הנאשם גם הבטיח לטפל בהסרת המחדלים, קרי: בהגשת הדוחות (ראו: עמ' 2 ו-3 לפרוט'), ולא עשה כן עד היום.

הנאשם בחר לנהל את משפטו, בהתעלמות מוחלטת מאמירותיו; ותוך התעלמות מהאמור בהכרעת הדין המרשיעה, החזיק הנאשם עד תום ההליכים בדעה ש"לא עשה כלום". אני מניחה, לטובת הנאשם, כי התכוון לכך שעקב מחלתו והיעדרותו מן העסק נבצר בעדו מלפקח על פעילות העסק ועל הדיווח השוטף והנאות למע"מ. אלא שהטענה נבחנה על ידי בקפידה בהתאם לראיות שהיו לפניי, ובהכרעת הדין דחיתי את טענתו זו של הנאשם כבלתי אמינה ובלתי סבירה, וקבעתי שבתקופת השנים 1999 עד 2003 נעדר הנאשם מהעסק לפרק זמן בלתי מוגדר, שלא עלה על שנה וחצי.

עוד קבעתי, כי בכל התקופה הנזכרת בכתב האישום, ולמרות היעדרותו האמורה, קיים הנאשם שליטה ופיקוח מלאים על הנעשה בעסק, וכי אינו יכול לטעון שבכל אותה תקופה היה מחוסר הכרה או חסר קשר עם המציאות. בהכרעת הדין קבעתי, כי הנאשם שלט בעסק ביד רמה והיה הדמות הדומיננטית בו; כי קיבל באורח שוטף דיווח על הנעשה בעסק, גם בימים בהם נמנע מלהגיע אליו; וכי נמסר לו על בסיס יומי פדיון העסק במזומן, בהפחתת ההוצאות השוטפות ושכר העובדים.

לא היה בי ספק כי הנאשם פעל כפי שפעל כדי להתחמק מתשלום מס.

4.       לא בכדי ביקשה באת כוח המאשימה להחמיר בעונשו של הנאשם, בהדגישה בטיעוניה את היקף המסים שנגרעו מהמדינה, מאות אלפי שקלים להערכתה, את הבוטות בה המשיך הנאשם לנהל את העסק משך חמש שנים, תוך התעלמות מוחלטת מהוראות החוק, את קשיי החקירה, ואת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירות בהן הורשע הנאשם [רע"פ 2891/05 ציון יעקב נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2005(2), 1076], ענישה שהיא מוצדקת במיוחד במקרה זה, לצורכי הוקעה והרתעה. בשולי הטיעונים נזכר גם עברו של הנאשם בעבירות שאינן ממין העניין [חבלה במזיד ברכב, הרשעה משנת 1998, והחזקת סמים לצריכה עצמית, הרשעה משנת 2000).

5.     פסיקת בתי המשפט לגבי עברייני מס אינה משתמעת לשתי פנים: יש להתייחס למי ששולחים ידם לקופה הציבורית כאל מי שגוזלים ושודדים כספים לא להם, ועל כן, יש לנקוט כלפיהם בענישה מרתיעה וכואבת, כי רק כך יש סיכוי להרתעת העבריינים ולצמצום התופעה [ע"פ 857/84 סניורה נ' מדינת ישראל , פ"ד לט (1) 550]. לגישתו של בית-המשפט העליון, הענישה הראויה בעבירות מס היא מאסר בפועל, וזאת, גם כאשר מדובר באנשים נורמטיביים, לכאורה, שנהגו בדרך כלל לשמור על החוק [ע"פ 624/80 חב' וייס ארנסט בע"מ נ' מדינת ישראל, פד"י לה(3) 211, בעמ' 217].

בתי המשפט הדיוניים לא היססו לגזור על המבצעים עונשי מאסר ממושכים גם בנסיבות בהן נטען שהסתבכות כלכלית הביאה לקריסת עסקיו של נאשם, וגרמה לו בעל כורחו לבצע את עבירות המס [ת"פ (ת"א) 9253/01 מדינת ישראל נ' אפרים פולק ואח' (לא פורסם); ת"פ (ת"א) 7130/02 מדינת ישראל נ' קובו נועם (לא פורסם); ת"פ (ת"א) 12423/97 מדינת ישראל נ' שטרנפלד . הערעור שהוגש על גזר הדין - 30 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 150,000 ש"ח - נדחה. ראו: ע"פ (ת"א) 71560/00, קובץ "מסים" טו(5), 408].

6.       בשקילת העונש, אבחן גם את הנסיבות האישיות של הנאשם, שהן, בלי ספק נסיבות מיוחדות, כפי שהראני הסנגור המלומד בטיעוניו:

          הנאשם הוא כבן 68, בעל משפחה, והוא הקים את העסק לפני שנים רבות, בקרקע שנמסרה למשפחתו על-ידי עיריית ת"א בתנאים מיוחדים, מטעמי שיקום חברתי. העסק סיפק פרנסה לרבים מבני משפחתו של הנאשם, ובעבר הרחוק, כך נאמר לי, ידע העסק ימים טובים. שינויים שהזמן גרמם הביאו להידרדרותו של העסק ולירידה משמעותית בהכנסות. הנאשם צבר חובות רבים וגדולים אותם לא הצליח לפרוע (בכלל זה, חוב לעירייה בהיקף עצום), בין בשל מצבו הכלכלי ובין בשל מצבו הרפואי. משהחלה ההידרדרות הקשה בשנת 1999, טען הסנגור, לא הצליח הנאשם לעצור את ההידרדרות, ולא עמד בפרץ.

          שיקול נוסף לקולא נוגע למצבו הרפואי של הנאשם, והנתונים בקשר לכך נלמדו במהלך שמיעת הראיות, לרבות התעודות הרפואיות נ/4 ו-ת/24.

7.        באה העת לאזן בין השיקולים השונים, ולקבוע את עונשו של הנאשם.

השיקולים לקולא משקלם איננו מבוטל. אינני מקלה ראש בעניין ההידרדרות הכלכלית שהביאה להסתבכותו של הנאשם. אולם, משקלה של טענה זו מזערי, והיא איננה יכולה לעמוד לנאשם או למלטו מעונש חמור, ולו בשל העובדה שניתן היה לנהוג בכל אותה תקופה של חמש שנים בדרך אחרת. מעדותה של האחות אסתר, נאשמת 3, למדתי, כי הייתה זו החלטתו של הנאשם להמשיך ולנהל את העסק בדרך הנואלת, עד שייאלץ לסגור אותו. בתי המשפט חזרו ופסקו כי בעיות כלכליות אינן שיקול שבעטיו יופטר עבריין מס מעונש מאסר בפועל. נקבע גם, כי המדיניות הרצויה לגבי עבירות כאלה הוא עונש מאסר בפועל ממש, שלא ניתן לשאתו בעבודות שירות, וזאת כדי להטביע און קלון על מצחו של העבריין [ראו: ע"פ 4097/90 בויירסקי נ' מדינת ישראל , תקדין עליון 1990(3), 1030; וע"פ 1156/91 מדינת ישראל נ' אדין, תקדין עליון 1991(2), 2464]. לא מיותר להעיר, כי תלונות של עברייני מס על בעיותיהם הכלכליות הקשות באות בדרך כלל לאחר תקופות של ניהול עסקים בהיקף ניכר ביותר. אני מתקשה לשמוע טענות כאלה, גם אם מדובר באנשים מן היישוב, שמטבע הדברים ניתן לרחוש כלפיהם, במקרים רבים, רחשי אהדה בשל הרקע שלהם. מן הצד השני, לא יתכן להתעלם מחומרת העבירות שביצעו הנאשמים הללו, עליהם נמנה הנאשם שלפניי, ומהצורך להמחיש כי עברייני מס צפויים לענישה מכאיבה ומשמעותית ע"פ (ת"א) 71548/99 הנ"ל, בעניין "פרל"]. עמדה על כך כב' השופטת א' פרוקצ'יה בע"פ 9788/03, 10126/03, 10130/03, 10335/03, מדינת ישראל נ' גולן ואח' , פ"ד נח(3), 245, בהדגישה כי בנסיבות כאלה, מתעצמת חומרת העבירות ומתגמד משקל הנסיבות לקולא.

8.       אשר למצבו הבריאותי של הנאשם: