עשיוי(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.ערר על החלטת בימ"ש השלום ברחובות (כב' השופטת שמולביץ') במ"ת 38856-04-10 מ-5.5.10 ו-9.5.10, במסגרתה קבע בימ"ש קמא קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האמור בכתב האישום וקיומה של עילת מעצר והורה על קבלת תסקיר מעצר, על מנת לבחון אם ניתן לאיין מסוכנותו של העורר בחלופת המעצר המוצעת.

2.נגד העורר ובת זוגו, חן סבג, (להלן: "חן") הוגש כתב אישום המייחס לשניהם עבירה של סחיטה באיומים. בנוסף מיוחסת לעורר עבירה של שיבוש מהלכי משפט ולחן עבירה של איומים.

על פי עובדות כתב האישום, במהלך כשנה, עובר ל-1.3.10, נכנסה חן באופן יומיומי למינימרקט של המתלונן ברחובות ונטלה מספר רב של מוצרים והכניסה אותם לתיקה או לעגלה שהביאה עמה. כאשר נתבקשה חן לשלם עבור המוצרים היא הגיבה בצעקות וקללות, עוררה מהומה ויצאה מבלי לשלם עבורם.

נטען כי במרבית הפעמים התלווה העורר לחן, ובעודה נוטלת את המצרכים, הוא עמד במקום והטיל אימה על המתלונן ועובדי המקום.

עוד נטען כי באחת ההזדמנויות פנה העורר למתלונן ואמר לו: "אם יש לך בעיה בשכונה, אני אוכל לטפל בהכל", "אם לוקחים לך מוצרים תגיד לי אני מטפל בהכל".

בהזדמנות אחרת, ביקש העורר מהמתלונן לאפשר לחן לעשות קניות במינימרקט והם יסתדרו אח"כ. המתלונן השיב שתוכל לקחת מצרכים עד 50 ₪. בתגובה השיב העורר "תדחוף את החמישים לתחת שלך".

עוד נטען, כי שמנודע לעורר שבכוונת המתלונן להתלונן במשטרה, אם הגניבות של חן לא יפסקו, איים עליו העורר בכוונה להפחידו, באומרו: "תשמע אצלנו אין משטרה, מתי אתה בא לרחובות אני רוצה לדבר איתך".

לאחר מספר ימים חזר העורר ואיים על המתלונן: "אני מבין שאתה רוצה לפנות למשטרה, אצלנו אין משטרה".

בנוסף נטען כי ב-12.3.10, במינימרקט של המתלונן שינה העורר את כיוון המצלמה כך שתופנה לעבר התקרה ולא לעבר החנות, וזאת במטרה שלא תצלם את המתרחש בחנות המתלונן, ובכך עשה מעשה לשבש מהלכי משפט.

3.במקביל ביקשה המשיבה להורות על מעצרו של העורר עד לגמר בירור דינו.

4.בדיון בבימ"ש קמא חלק ב"כ העורר על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר.

5.בהחלטה מנומקת שניתנה ע"י בימ"ש קמא פירט ביהמ"ש את הראיות שבידי המשיבה והגיע למסקנה, כי יש בראיות התביעה להוכיח את העבירות המפורטות בו.

משכך קבע ביהמ"ש, קמה גם עילת מעצר.

בימ"ש קמא דן בחלופות המעצר שהוצעו, והחליט לשחרר את חן למעצר בית באיזוק אלקטרוני ובהפקדת ערבויות כספיות.

חן איננה עוררת על ההחלטה הנ"ל ומטבע הדברים שלא אדון בעניינה.

באשר לעורר קבע ביהמ"ש כי עילת המעצר מתעצמת נוכח עברו הפלילי המכביד והורה על קבלת תסקיר מעצר, בטרם יחליט בבקשה לשחרור לחלופה. ביהמ"ש הורה על מעצרו עד לקבלת תסקיר ומתן החלטה אחרת.

הערר נסב על ההחלטה הנ"ל של בימ"ש קמא, הן באשר לקביעה לקיומן של ראיות לכאורה בעבירת הסחיטה והן למעצרו עד לקבלת התסקיר.

6.נטען, כי בימ"ש קמא הפלה לרעה את העורר ומשהחליט בימ"ש קמא על שחרורה של חן, היה מקום להורות גם על שחרורו של העורר.

עוד נטען, כי העורר נעצר 7 שבועות אחרי שנתקבלה התלונה, ללמדנו שגם המשטרה לא סברה שמדובר באדם מסוכן.