עשור נ' מדינת ישראל/שירות בתי הסוהר

החלטה

בפני בקשת התובע לפסילת חוות דעת רפואית של המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי.

תביעת התובע הינה תביעת נזקי גוף ולאור פערים משמעותיים בין מסקנות חוות הדעת מטעמם של הצדדים בתחום הנפשי, מונה בהחלטתי מיום 24.4.12, דר' אמיר בן אפרים כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, על מנת שיחווה דעתו האם נותרה לתובע נכות כתוצאה מהאירוע ואם כן מה שיעורה. ביום 10.4.13 הוגשה אל תיק בית המשפט חוות דעת המומחה. בחוות הדעת נקבע כי לתובע היו נכויות זמניות בשיעור 20% מיום הפגיעה ועד מחצית שנת 2010 לפי ס' 34(ב) 3 ובשיעור 10% במחצית השנייה של שנת 2010 לפי ס' 34(ב) 2. לאחר מכן, נקבע כי התובע לא סבל מנכות כתוצאה מהאירוע נשוא התובענה. הצדדים, על אף שניתנה להם האפשרות בידי בית המשפט, לא שלחו אל המומחה שאלות הבהרה. בדיון שהתקיים בפני ביום 15.10.13, כשישה חודשים לאחר קבלת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, הודיע התובע כי הוא אינו מסכים לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ועותר לפסילתה. ביום 28.10.13 הגיש התובע את בקשתו לפסילת חוות דעת המומחה.

טענות הצדדים:

לטענת התובע, מיד לאחר מן החלטת המינוי על יד בית המשפט וטרם הפעלת המינוי פנה ב"כ התובע אל ב"כ הנתבעת במכתב, במסגרתו התבקשה הנתבעת להצהיר כי המומחה אינו עובד עם המדינה או שאינו נותן חוות דעת עבור מדינה. לטענת התובע, לאחר שנבדק בידי המומחה ולאחר קבלת חוות הדעת, הוא התייעץ עם המומחים מטעמו בתחום הנפשי, על מנת לשלוח שאלות הבהרה אל המומחה מטעם בית המשפט בנוגע לחוות דעתו והתעורר חשש ממשי כי המומחה עובד עם המדינה. התובע טוען כי בסמוך לדיון מיום 15.10.13, אומת החשש והתברר לתובע כי המומחה עובד עם המדינה, מייעץ לה ונותן חוות דעת מטעמה בהליכים פליליים, אזרחיים וכן מטעם קצין התגמולים. לפיכך בדיון מיום 15.10.13 העלה התובע טענותיו באשר למניעה מצדו של ד"ר בן אפרים ליתן חוות דעת במסגרתו של תיק זה. לטענת התובע, ד"ר בן אפרים הוא מעין "מומחה הבית" של הנתבעת בכל הקשור למתן חוות דעת בתחום הנפשי מטעמה. לטענת התובע, ככל שהנתבעת הייתה משיבה למכתבו עובר למינוי המומחה, הרי שהוא היה עותר להחלפתו עוד בטרם המינוי. לטענתו, התעלמותה של הנתבעת מפנייתו, נובעת מכך שידעה בוודאות כי המומחה נותן חוות דעת מטעמה באופן על כן מדובר בחוסר תום לב מצידה כאשר הסתירה את מהות ביחסים בינה לבין המומחה. לטענת התובע ניגוד העניינים עולה בבירור, בנסיבות בהן בעוד שהמומחה מטעם הנתבעת קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 6.66% כתוצאה מהאירוע, המומחה מטעם בית המשפט קבע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהאירוע. לטענתו, לא יעלה על הדעת שמומחה מטעם בית המשפט יחמיר עם התובע יותר מאשר המומחה מטעם הנתבעת. התובע מפנה לתקנה 126 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי "מומחה שייעץ או חיווה דעתו לאדם בעניין שתחום מומחיות, לא יוזמן מטעם בית המשפט כמומחה באתו העניין שאתו אדם צד בו". לטענת התובע, בנסיבות אלו יש לפסול את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט ולו מהסיבה כי חוות הדעת יוצרת מראית עין שיש בה כדי לפגום בטוהר ההליך. לטענתו , אף כהונתו של ד"ר בן אפרים כפסיכיאטר מחוזי במחוז צפון יוצרת בעייתיות בקבלת חוות הדעת. לפיכך עתר התובע לפסול את חוות הדעת ולמנות מומחה אחר.

הנתבעת מתנגדת לבקשה. הנתבעת מדגישה כי ד"ר בן אפרים עבד עם קצין התגמולים במשרד הביטחון עד לחודש מרץ 2011 ומאז לא נותבו אליו תיקים או בקשות לקבלת חוות דעת. היינו כשנה לפני מינויו כמומחה מטעם בית המשפט וכשנתיים לפני הגשת חוות דעת בתיק שבפני, פסק ד"ר בן אפרים מלעבוד עם קצין התגמולים ולפיכך טוענת הנתבעת כי לא קיים במועד מתן חוות הדעת כל ניגוד עניינים או משוא פנים ולא לכאורי. הנתבעת מציינת כי ביום 24.4.12 ניתנה החלטה המורה על מינוי ד"ר בן אפרים כמומחה מטעם בית המשפט והתובע לא התנגד למינוי או הסתייג ממנו. גם בעת בדיקת התובע על יד המומחה, הוא לא העלה כל טענה לעניין זה. רק ביום 15.10.13 כשנה וחצי לאחר המינוי וחצי שנה לאחר קבלת חוות הדעת אשר תוצאותיה לא היו לרוחו של התובע, טען התובע לראשונה כי הוא מבקש לפסול את חוות הדעת, כאשר בשום שלב קודם לכן לא העלה התובע טענה כזו. הנתבעת מפנה להלכה לפיה חזקה כי המומחה מטעם בית המשפט יעשה מלאכתו נאמנה וינהג באופן מקצועי, ללא משוא פנים וללא ניגוד עניינים. לטענתה, גם לו היה המומחה במועד מתן חוות הדעת, עובד עם קצין התגמולים ונותן חוות דעת לטובת המדינה, אין בכך בכדי להביא לפסילת חוות דעתו, שכן אין כל מניעה כי רופא המייעץ לרשויות המדינה ישמש אף כמומחה מטעם בית המשפט. לטענת הנתבעת, עיתוי פניית התובע והשלב בו העלה את טענותיו מעיד על חוסר תום לב ודין טענותיו להידחות. לטענת הנתבעת, התובע לא הוכיח כי המומחה נהג במשוא פנים או בניגוד עניינים. אשר לעניין פניית התובע אל הנתבעת בבקשה כי זו תצהיר כי ד"ר בן אפרים אינו עובד המדינה, מציינת הנתבעת כי המכתב נשלח ביום 3.5.12, שנתיים לאחר שהמומחה הפסיק לעבוד עם קצין התגמולים. מאז ועד למועד בו ניתנה חוות הדעת ביום 4.4.13 עברה כמעט שנה ועד למועד בו התקיים הדיון בו העלה לראשונה התובע את בקשתו חלפה כשנה וחצי ובמשך כל תקופה זו, לא טרח התובע לפנות בשנית אל הנתבעת או אל בית המשפט או לבדוק בעצמו עניין זה. לטענת הנתבעת, טענת התובע לפיה העובדה שהמומחה מטעמה של הנתבעת קבע לתובע נכות גבוהה מזו אשר נקבעה על יד המומחה מטעם בית המשפט, אין בה בכדי להעיד על ניגוד עניינים מצדו של המומחה שכן קביעת הנכות על ידי המומחה מטעם בית המשפט, נתונה לשיקול דעתו הבלעדי, ללא זיקה לחוות דעת הצדדים.

דיון:

כבר בפתח הדברים יאמר כי לאור הודעת הנתבעת לפיה המומחה ד"ר בן אפרים פסק ממתן חוות דעת מטעמה של הנתבעת עוד בחודש 3/11, בעוד שהחלטת המינוי בתיק שבפני ניתנה ביום 24.4.12 וחוות הדעת הוגשה אל תיק בית המשפט ביום 10.4.13, לא הוכח כל ניגוד עניינים מצד המומחה ולא הייתה כל מניעה מצדו מליתן חוות דעתו כפי שנתבקש. משנשמט הטעם העיקרי לבקשת התובע, הרי שיש לדחות את הבקשה.

אף את יתר טענותיו של התובע אין בידי לקבל ואפרט.

מומחה שמונה מטעם בית המשפט משמש זרועו הארוכה של בית המשפט, הוא מוחזק כגורם אובייקטיבי ומקצועי שאין לו כל עניין עם האינטרסים של הצדדים, וחזקה כי יעשה את מלאכתו נאמנה וינהג באופן מקצועי.

בר"ע 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4), 673;

בר"ע (חיפה) 776/06 דורון רז עו"ד נ' אילו פרוינד, תק- מח 2006(4), 5378;

ת.א. (מחוזי- ים) 7357/05 שמעון נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, תק-מח 2007(4) 3579.

ככלל לא יתייחס בית המשפט באהדה לבקשה להמרת מומחה באחר, שבאה לאחר שנתגלה תוכנה של חוות הדעת למבקש לפסול אותה ובקשה שכזו תיבחן במשנה זהירות.

ראה ברע"א 8000/04 רשות הנמלים והרכבות נ' גמליאלי עמיקם, תק-על 2004(4), 712.

יתרה מכך, העלאת ההשגות בעניין חוות הדעת במועד שהועלו, תמוהה בלשון המעטה. כפי שצוין לעיל, בקשת התובע לפסילת חוות הדעת ולהחלפת המומחה הוגשה כחצי שנה לאחר קבלת חוות הדעת ולא פחות משנה וחצי לאחר המינוי ולא הובא כל טעם של ממש מטעמו של התובע מדוע זה המתין עם בקשתו במשך זמן רב כל כך והגיש אותה רק לאחר קבלת חוות הדעת. ככל שהיו לתובע אי אילו השגות לגבי מינוי המומחה, מצופה היה כי יעלה אותן בסמוך למועד המינוי ולכל המאוחר בסמוך לקבלת חוות הדעת ולא כחצי שנה לאחר קבלתה. לא היה לתובע כל קושי, כפי שעשה במסגרת הבקשה שבפני, לאתר תיקים בהן נתן המומחה חוות דעת מטעמה של הנתבעת, מה גם שלטעמי, אין בכך בכדי להביא לפסילת המומחה, אשר חזקה כי יפעל בניטראליות וללא משוא פנים. בנסיבות אלו עולה החשש כי כל תכליתה של הבקשה, בשים לב לכך כי מסקנות חוות דעת המומחה אינן משביעות רצון התובע, הינה ניסיון ל"מקצה שיפורים" מצדו על יד מינוי מומחה נוסף, שמא תתקבל תוצאה ההולמת יותר את מאווייו.

באשר לטענת הנתבע בדבר היותו של המומחה "מומחה הבית" של הנתבעת.

טענה זו נדחתה בידי בית המשפט העליון וכך נקבע "יצוין כי צדק בית המשפט קמא בקובעו כי גם אם היה מתברר בוודאות כי המומחה הכין בעבר חוות דעת עבור המשיבות - שני גופים גדולים בתחום הביטוח - בתיקים אחרים, אין בכך כדי להצדיק פסילת חוות דעתו.".

רע"א 2600/04 בנא ג'וני נ. אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' תק –על 2004(3) 2237

וכן,