עשור נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק), על החלטת ועדה ועדה רפואית לעררים מיום 1.1.13 (להלן - הועדה).

2.הוועדה התכנסה בשני מועדים. בישיבה הראשונה, שהתקיימה ביום 27.11.12, הועדה שמעה את טיעוני המערער, בדקה אותו בדיקה קלינית וביקשה לסכם את הדיון לאחר שתקבל תוצאות בדיקת EMG שנמצאת בידי המערער משנת 2011 ואשר לא הביא לועדה.

לאחר שהתקבלו תוצאות בדיקת EMG מיום 13.1.12, הועדה התכנסה שוב ביום 1.1.13 וסיכמה ללא נוכחות.

הועדה דחתה את הערר על החלטת הדרג הראשון וקבעה כך:

"הוועדה עיינה בבדיקתEMG 13.1.12, בבדיקה זו נורופתיה קשה של העצם המדיאני והאולנרי בגובה שורש כף היד לפיכך לדעת הוועדה ועל בסיס בדיקתה, אחוזי הנכות שנקבעו בדרג I תואמים.

לצין שאחוזי הנכות שנקבעו הכוללים תקנה 15 תואמים קטיעה בשורש כף היד עם אובדן מלא של כף היד ובמקרה דנן לא ניתן להשוות את הפגיעה התפקודית לאובדן מלא של שורש כף היד,

ולפיכך אינה מקבלת את מסקנותיו של דר' קמחין אשר קבע נכות 50% ללא תקנה 15".

3.בגין הפגיעה בכף יש שמאל, אשר ארעה ביום 24.1.09, הוועדה קבעה 20% נכות לפי סעיף ליקוי 31(4)(א)(III) לרשימת הליקויים, 10% נכות בגין לפי סעיף 75(1)(ב) ו-10% נכות לפי סעיף 31(5)(א)(III).

4.בדיון שהתקיים ביום 13.5.13, בפני כב' הרשמת חסון זכריה, המשיב הסכים שעניינו של המערער יוחזר לועדה על מנת שזו תדון בערר שהוגש בעניין תקנה 15, לאחר שתיוועץ בועדת הרשות. זאת בתשובה לטענת המערער כי הועדה טעתה בכך שהפעילה את תקנה 15 רק מיום 1.1.10, בעוד שהוא נפגע ביום 24.1.09.

5.לטענת המערער, הועדה שגתה בכך שיישמה סעיפי ליקוי המתאימים לשיתוק ברמה בינונית, שעה שעל פי ממצאיה, מדובר בנורופתיה קשה של העצב המדיאני והאולנרי. ממצא זה של הועדה מתיישב אף עם תוצאות בדיקת EMG שעמדה בפני הועדה.

בנוסף, הוועדה טעתה בכך שלא קבעה נכות נפרדת ונוספת בגין מגבלה בשורש כף היד ובאצבעות. בענין זה המערער הפנה לחוות דעתו של דר' קימחין מיום 11.1.12, אשר קבע אחוזי נכות נפרדים בגין הפגיעה בעצבים ובגין אובדן שורש כף היד.

הועדה אף שגתה כאשר לא דנה בנכות הזמנית ולא עיינה בתעודות אי הכושר. בעניין זה נטען כי ראוי היה לקבוע נכות זמנית אף בהתחשב בעובדה כי המערער נותח פעמיים ובגין ניתוחים אלה נזקק לתקופת החלמה.

עוד נטען כי הועדה לא התייחסה כראוי לחוות דעתו של ד"ר קמחין.

בנסיבות אלה, לטענת המערער, יש להחזיר את עניינו לדיון בפני ועדה בהרכב חדש.

6. לטענת המשיב, סעיפי הליקוי שנקבעו על ידי הועדה תואמים את אבחנתה. מדובר בקביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.

לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה לפיה אין מקום לפסוק נכות נפרדת בגין המגבלה בשורש כף היד ובגין המגבלה באצבעות, מאחר שהוועדה מצאה כי הפגיעה בשורש כף היד ובגין האצבעות נובעת מהפגיעה בעצבי המדיאניס והאולנריס. אף קביעה זו היא קביעה רפואית שאין להתערב בה.

קביעת נכות זמנית היא עניין שבתחום שיקול דעתה של הוועדה הרפואית וזאת בהתאם למומחיותה. אף אם המערער נותח בעבר, עדיין אין בכך כדי לכבול את הוועדה לקבוע נכות זמנית, מה גם שאף דר' קימחין עצמו אינו ממליץ על נכויות זמניות בחוות דעתו.

הועדה התייחסה לחוות הדעת של ד"ר קמחין והסבירה מדוע אינה מקבלת את האמור בה.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.