עש"ר 21903-07-14

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו בקשה מטעם המבקשת (להלן: המדינה) לבטל את צו הביניים שניתן על ידי בית דין זה ביום 10.9.14, לפיו יעמוד בתוקפו ההיתר המוגבל המאפשר למשיבים להעסיק עובדים זרים. צו הביניים דחה את הכניסה לתוקף של החלטת מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: המנכ"ל) מיום 29.5.14, לבטל את היתריהן של המשיבות 1 ו-3 (וכן תאגיד נוסף) לפעול כקבלני כוח אדם לשם העסקת עובדים זרים בענף הבנייה.

    

2. המדינה מנמקת בקשתה בכך שהוגש כתב אישום נגד שלושת המשיבים (וכן נאשמים נוספים) לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בגין עבירות הקשורות לפעילותם כקבלני כוח אדם; המשיבה 1 (וכן מי שניהלו בפועל את המשיבות 1 ו – 3 ללא ידיעת המדינה) הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון יחד עם אחרים, המשיב 2 נמחק מכתב האישום במסגרת אותו הסדר טיעון, והוגש כתב אישום מתוקן נגד המשיבה 3 ואחרים. לשיטתה, הגשת כתבי האישום וכן הרשעת המשיבה 1 ומנהלי המשיבות 1 ו – 3 מחזקות את החלטת המנכ"ל לבטל את היתרי המשיבים, ומוכיחות כי התשתית העובדתית שבבסיס החלטתו עוברת את רף הסבירות הנדרשת לצורך החלטה מנהלית ואף עומדת ברף הנדרש בהליכים פליליים – מעבר לספק סביר. במצב הדברים הנוכחי, יש לבטל את צו הביניים ולדחות את הערעורים.

    

3. המשיבה 3 טוענת כי המדינה מתנהלת ב"חוסר תום לב דיוני מובהק" על מנת להצדיק החלטה פסולה; כי סבירות החלטת המנכ"ל לא יכולה להילמד מעובדות שאירעו לאחריה; כי המסמכים שהגישה המדינה מהווים ראיות חדשות בערעור ולא ניתן להגישם ללא רשות, וממילא אין בהם כדי להשפיע על גורל הערעור ועל תוקף החלטת המנכ"ל; וכי אין לבטל את צו הביניים שכן הוא ניתן בהסכמת הצדדים. המשיבים 1 ו-2 טוענים אף הם כי המסמכים שהגישה המדינה מהווים ראיות חדשות אשר לא עמדו לפני המנכ"ל בעת מתן החלטתו; כי הגשתם מנוגדת לחוק ולסדרי הדין המחייבים ונועדה להביא למעשה לחיסול המשיבה 1; וכי לפי סעיף 6 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996 יש לערוך למשיבה 1 שימוע "בפני הממונה" בו היא תוכל לשטוח טענותיה מדוע לא יישלל הרישיון שלה. לפיכך, מבקשים המשיבים 1 ו-2 כי תידחה בקשת המדינה לביטול צו הביניים, ולחלופין כי ייקבע מועד לדיון במעמד הצדדים.

    

4. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, שוכנענו כי הצדק עם המדינה. לפי תקנה 368(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אשר חלה בענייננו מכוח תקנה 129(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, בית הדין רשאי לעיין מחדש בצו זמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו. במקרה שלפנינו, ברי כי הגשת כתב האישום כנגד המשיבים, והרשעת המשיבה 1 (ואותם גורמים שניהלו לפי הודאתם את המשיבות 1 ו – 3 ללא ידיעת המדינה), אכן מקיימות את התנאי של "נסיבות שהשתנו", אשר מצדיק לעיין מחדש בצו הזמני ולבטלו. במצב הדברים העכשווי, אין כל מקום להותיר את צו הביניים על כנו ולהמשיך את תוקף ההיתר שניתן למשיבים.

    

5. בניגוד לדעת המשיבים, איננו רואים את המסמכים מההליך הפלילי שהגישה המדינה כ"ראיות חדשות בערעור", אלא הם נועדו להוכיח את ה"נסיבות שהשתנו" אשר מצדיקות עיון מחדש בצו הביניים. עוד יש לציין כי בדיונים שהתקיימו בפני מותב בית הדין ביום 10.9.14 ובפניי ביום 21.4.15, הוזכרו בפירוש הליכי השימוע מול פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה) וכן האפשרות של הגשת כתב אישום נגד המשיבים, כך שהאפשרות של ההליך הפלילי הייתה ידועה לבית הדין ולצדדים ועמדה ברקע הדברים.

    

6. אשר על כן צו הביניים מבוטל החל מ – 21 יום מהיום, ומשמעות הדבר היא שאין עוד תוקף להיתר של המשיבות 1 ו-3 לפעול כקבלני כוח אדם לשם העסקת עובדים זרים בענף הבנייה.