עש"א 9751-09-16 קורץ נ' סיוע משפטי מחוז דרום

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1.ערעור על החלטת הלשכה לסיוע משפטי (להלן: "המשיבה") מיום 6.7.2016, בה הוחלט שלא להעניק למערערים סיוע משפטי בשל חוסר סיכוי משפטי, בהתאם לסעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב – 1972 (להלן: "החוק").

2.למערערים הייתה חנות בדמי מפתח במשך עשרות שנים, בתחנה המרכזית בבאר שבע והם הפעילו אותה, עד שפונו מן המושכר בשנת 2013.

3.המערערים עתרו לקבלת סיוע משפטי מהמשיבה בתביעה שהם בקשו להגיש כנגד אגד – משכירת החנות. לטענתם אגד לא היתה צריכה לפנותם מן החנות, וכי הפינוי לא היה הוגן ונעשה ללא כל תשלום או פיצוי ובאופן מכוון.

4.המשיבה דחתה את בקשת המערערים לקבלת סיוע משפטי, שכן היא לא מצאה סיכוי משפטי לתביעה.

בתגובתה צוין כי בשנת 2005 נקבע כי החנות משוחררת מדמי מפתח ונקבעו דמי שכירות חודשיים. בהמשך כאשר המערערים לא שלמו דמי שכירות במושכר נפתח נגדם הליך של פינוי. במסגרת אותו הליך ניתנה החלטה בשנת 2010 לפיה הושגה הסכמה לעניין גובה החוב של המערערים, כאשר ברור היה שבאם המערערים לא ישלמו את דמי השכירות, דינם יהיה לפנות את המקום.

בהמשך הגיעו המערערים להסכמות עם המשכירה, להן ניתן תוקף של פסק דין בחודש מרץ 2011, לפיו התחייבו המערערים לשלם את חוב השכירות בעבר ולפנות את החנות, כאשר הוסכם כי פסק הדין לא ימומש במידה והמערערים ישלמו מחצית דמי השכירות ויאפשרו ביצוע עבודות שיפוץ בחנות ובסביבתה, כאשר חלק מהסכום האמור ישולם במזומן מיד וחלק ישולם בתשלומים.

5.משלא עמדו המערערים בתשלומים, הם פונו מן הנכס ביום 4.3.2013.

6.בהודעת הערעור חולקים המערערים על עמדת הסיוע המשפטי לעניין סיכויי התביעה נגד חברת מפעילי תחנות בע"מ- החברה אשר מפעילה את התחנה המרכזית בבאר שבע. לשיטתם לא היה מקום לפנותם מהחנות והם זכאים לקבל את החנות חזרה, או לפיצוי מאגד ( כך לשיטתם כאשר למעשה המדובר בחברת מפעילי תחנות בע"מ).

המערערת טענה בפני בדיון בכאב רב, כי לא יעלה על הדעת שהיא תעבוד בחנות 50 שנה, שהחנות תהיה שלהם בדמי מפתח, וכי היא תפונה מהחנות שלא באשמתה ללא כל פיצוי. המערערת הסבירה כי בעלה - המערער חלה ועבר אירוע מוחי, ולכן הכניסה שותף לעסק, אשר הונה אותה ובשל כך לא עמדה בדמי השכירות. עוד נטען בדיון בפני כי אגד רצו לפנותם כל הזמן מן החנות וזממו לעשות כן ולצורך כך אף חברו עם אותו שותף, ואין להשלים עם התנהלות כזאת, שמשמעותה זריקת השוכרים לרחוב ללא כל פיצוי.