עש"א 8999-02-15 קוגן ואח' נ' בנק הפועלים רמת גן סניף הלפיד 12676

בפני הודעת ערעור על הגבלת חשבון הבנק של המערערים לפי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

1. המערערים הינם בני זוג. המערער 1 (להלן: "המערער") הינו בעל עסק לשירותי מנעולנות והמערערת 2 עוסקת במתן שירותי יחסי ציבור ותקשורת. לפעילותו העסקית מסתייע המערער בחשבון בנק על שם שני המערערים ואשר מנוהל אצל המשיב, חשבון מספר ******, בסניף הלפיד (676) ברמת גן (להלן: "החשבון"). החשבון נפתח ביום 22.8.13 ובמועדים הרלוונטיים לערעור זה הועמדה בחשבון מסגרת אשראי של 20,000 ₪.

2. ביום 2.5.14 החזיר המשיב בלא פירעון שיק בסך של 639 ₪ שהוצג לפירעון בחשבון בשל היעדר כיסוי מספיק, ובחדשים שלאחר מכן, עד 18.1.15, הוחזרו בלא פירעון בשל היעדר כיסוי מספיק 9 שיקים נוספים. ביום 20.1.15, הודיע המשיב על הגבלת החשבון החל מיום 5.2.15. בעקבות הודעה זו הוגש ערעור זה וביום 4.2.15 ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד לעיכוב תחילתה של ההגבלה עד לבירור הערעור.

3. המערערים עותרים בערעור זה לגריעת כל השיקים שחוללו כאמור בחשבון מהשיקים הנמנים לצורך הגבלת החשבון.

   לטענת המערערים, במהלך פעילותם בחשבון, לעיתים מזומנות הייתה בחשבון חריגה אל מעבר למסגרת האשראי הרשמית המאושרת של 20,000 ₪, לעיתים גם בהקצאת מסגרת אשראי זמנית נוספת, כאשר במצב שכזה היה המערער דואג להפקדת כספים לביטול החריגה בתוך מספר ימים לאחר מכן והמשיב היה מכבד שיקים שהוצגו בחשבון למרות החריגה. במאי 2014, התכחש לפתע המשיב לנוהג מוסכם זה והחל לסרב לכבד שיקים שהוצגו בחשבון.

   גם לאחר התכחשות זו, טוענים המערערים, המשיך המשיב לאפשר כיבוד שיקים בחריגה זמנית ממסגרת האשראי כאשר המערערים מונים 5 מקרים בהם אושרה חריגה שכזו עד 15.1.15.

   על יסוד התנהלות זו טוענים המערערים להתקיימות נוהג שעל בסיסו גם היה להם יסוד סביר להניח שכל 10 השיקים שסורבו יפרעו בעת שנמשכו, ולפיכך יש לבטל את מניין שיקים אלו במניין השיקים שסורבו לצורך הגבלת החשבון.

   עוד טוענים המערערים כי 6 מהשיקים שסורבו נמשכו על סכומים קטנים מאוד, אף פחות מ- 1,000 ₪, ולגבי אלו וודאי שהייתה להם ציפייה שיכובדו, שכן ההוראות המסדירות ניהול מסגרות אשראי מתירות חריגות בסכומים זעומים שכאלו.

4. המשיב הגיש תגובה ובה כפירה בטענות המערערים.

   ראשית, טוען המשיב שיש לדחות את הערעור על הסף שכן המערערים לא צירפו לערעור העתק מפנייה בכתב שהועברה למשיב.

   שנית, טוען המשיב שמסגרת האשראי שהועמדה למערערים עמדה על 20,000 ₪ ותו לא. לעיתים אושרה למערערים מסגרת אשראי זמנית מעבר למסגרת המאושרת, וזאת על פי בקשה מיוחדת של המערערים. דווקא נוהל זה מצביע על כך שלא ניתן למערערים היתר גורף לחריגה מהמסגרת המאושרת בחשבון וודאי שלא הייתה על המשיב חובה לאפשר בכל עת חריגה שכזו.

   ביחס לניסיון המערערים להיתלות בכך שסורבו שיקים בסכום נמוך, טוען המשיב כי ההוראה המתירה חריגה קטנה ממסגרת האשראי מתייחסת להיקף החריגה ולא לסכום השיק המסורב ובכל מקרה מותירה לבנק שיקול דעת אם להתיר חריגה.

   טוען לפיכך המשיב כי ביחס לכל אחד מהשיקים שסורבו לא ניתן לקבל טענה לפיה היה למערערים יסוד סביר להניח שיפרעו, לא ניתן להלין על החלטת המשיב לסרב לכבד את השיקים וממילא שיש לדחות את הערעור.