עש"א 60975-05-13 חביש נ' בנק מרכנתיל דיסקונט

המדובר בערעור על פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981.

המבקש ניהל חשבון עו"ש אצל המשיב. בחשבון הנ"ל סורבו 11 שיקים בתקופה מיום 30/8/12 עד 28/2/13 ועקב כך הוגבל חשבונו.

המערער טוען כי הוא מנהל את חשבונו בבנק מזה שנים, כאשר חשבון זה משמש אותו גם לניהול עסקיו, בהיותו חשמלאי מוסמך. בחשבון קיימים בטחונות ונכסים בסכום כולל העולה על 20,000 ₪ וסכום זה עולה על הסכום הכולל של כל השיקים שסורבו. על פי הנטען, הוקצתה לחשבון מסגרת אשראי אשר עמדה על 25,000 ₪. הבנק יצר דפוס עבודה לפיו הוא התיר למבקש לחרוג ממסגרת האשראי זאת בהתחשב במצבו הכלכלי וכן בסכום הביטחונות. בפועל, שינה הבנק את דפוס התנהגותו באופן מפתיע עת הורה לסרב את השיקים נשוא ההגבלה. המערער טוען, וזו טענתו העיקרית בערעור זה, כי התנהגות המשיב יצרה אצלו יסוד סביר להניח שחובה על הבנק לכבד את השיקים אשר סורבו. בנוסף, העלה המערער טענות פרטניות לגבי שיקים מסוימים אליהם אתייחס בהמשך.

הבנק מבקש לדחות את הערעור, תוך שהוא מציין כי מסגרת האשראי עמדה על סך 25,000 ₪ בלבד וכי כל חריגה מעבר למסגרת זו מחייבת סירוב השיק או המשיכה. במקרה שבפנינו, כל אחד מהשיקים נשוא הדיון סורב כאשר היתרה בחשבון חרגה ממסגרת האשראי המאושרת. טענת המערער בדבר קיום דפוס עבודה או נוהג אין לה כל בסיס, במיוחד לאחר שנכנסו לתוקפן הוראות בנק ישראל לעניין ניהול מסגרת אשראי בחשבונות עו"ש. הבנק גם התייחס באופן פרטני לשיקים שהמערער הפנה אליהם וטען כי לא היה מקום לסרבם.

לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו וכן בדיון שהתקיים ביום 11/9/14 נחה דעתי לדחות את הערעור.

אין בסיס משפטי וגם לא עובדתי בכל הקשור לטענת המערער כי נוצר דפוס התנהגות בינו לבין הבנק לפיו הבנק מכבד שיקים בחריגה, דבר שיצר אצלו יסוד דביר להניח כי גם השיקים נשוא ההגבלה יכובדו. אעיר כי צודק הבנק בטענתו שאין מקום להעלאת טענה זו לאחר כניסת הוראות בנק ישראל לתוקף.

בחנתי באופן פרטני את הטענות שהעלה ב"כ המערער לעניין נסיבות סירובם של השיקים ולא מצאתי באף אחת מהן טיעון ממשי, שכן הנתונים מלמדים כי תמיד היתה חריגה ממסגרת האשראי. לגבי שיק מס' 157 אשר הוצג לחשבון באותו יום שבו השתחרר פק"מ על סך 2,043 ₪, אציין כי זהו מקרה גבולי שייתכן ומצדיק ביטול הבאת שיק זה במניין השיקים שסורבו, אך ממילא אין בכך כדי להושיע את המערער.

מכל האמור לעיל, נחה דעתי לדחות את הערעור. אני מחייב את המערער לשלם למשיב באמצעות בא כוחו הוצאות בסך 1000 ₪. הפיקדון בתיק על פירותיו יועבר ישירות אל ב"כ המשיב על חשבון ההוצאות שנפסקו.

המזכירות תעביר פסק הדין אל ב"כ הצדדים.