חיוב בהוצאות מי שחזר בו מערעור לפי חוק שיקים ללא כיסוי

לפני בקשה של המשיבה לחייב המערער בהוצאות בגין דחיית ערעור לפי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981 (להלן: "החוק").

הבקשה הובאה לפני הבקר בעל פה במעמד הדיון שנקבע מלכתחילה לדיון בערעור.

המשיבה בערעור סקרה ע"י ב"כ השקעתה בהכנת התשובה לערעור ובבקשה לדחייה על הסף של הערעור שהגישה וכן בשעות של עבודה אתמול לצורך הכנת העד לחקירתו היום.

המערער טען ע"י ב"כ כי ניסה אתמול להשיג ב"כ המשיבה ללא הצלחה וכי הגיע להסדר עם המשיבה במחלוקת אחרת שנפלה ביניהם בנוסף למחלוקת בתיק זה לפיו משלם לה כל חודש הסך של 5,000 ₪.

המשיבה השיבה שאותו הסדר עמד בבסיס הבקשה לדחייה על הסף של הערעור שהוגשה בתיק זה.

דיון והכרעה

במספר פסקי דין והחלטות שניתנו לאחרונה ע"י בימ"ש, הוא עמד על תופעה מטרידה לפיה בערעורים על פי החוק, חלק מהבנקים שאמורים לייצג בנוסף לעניינם, גם את עניינו של הציבור למגר תופעת פיזור שיקים ללא כיסוי, מתנהלים באופן נרפה.

הם נמנעים משליחת עורכי דין לצורך ייצוג עניינו של הציבור, כאשר לא ניתן לשלול החשד שהמקור להתנהלות זאת הוא רצונם לחסוך בעלויות כאשר לא צומחת להם טובת הנאה ישירה מההליך (ראה לעניין זה עש"א 56250-05-16 ינקילביץ נ' בנק אוצר החייל).

התוצאה היא פתח לעסקאות שעלולות לפגוע בעניינו של הציבור בין הבנק לבין המערער ועליונות דיונית ברורה של המערער שמיוצג ע"י עו"ד מקצועי ומיומן בהליך שכרוך בניהול חקירות והגשת סיכומים. זאת, כאשר מנגד מתייצב הדיוט, בדרך כלל פקיד, או מנהל בסניף הבנק.