ממייב נ' בנק הפועלים בע"מ סניף 650

החלטה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א - 1981

1.המערערת הגישה ערעור לפי סעיף 10 (א) לחוק שיקים ללא כיסוי במסגרתו ביקשה לגרוע מהודעת ההגבלה שמונה מתוך עשרת השיקים המסורבים בחשבון. החשבון הוגבל בהודעת הגבלה מיום 6.2.17 לתקופות מיום 21.2.17 ועד ליום 21.2.18. לפי הודעת ההגבלה בין 15.3.16 ועד ליום 2.2.17 חזרו בחשבון 10 שיקים ולכן הוגבל החשבון.

בהחלטתי מיום 26.3.17 עוכבה תחילת ההגבלה.

טענות המבקשת מתייחסות לעילת הביטול בסעיף 10 (א)(3) לחוק. לטענתה היה לה יסוד סביר להניח שהייתה חובה על המשיב לפרוע את השיקים מכוח הסכם עם הבנק. לטענתה המשיב נהג להמתין יום או יומיים עד להפקדת הכספים לחשבונה וזאת כדי שתוכל לפרוע את השיקים שהביאו את החשבון לחריגה ממסגרת האשראי. לטענתה בעיון מדפי החשבון עולה קיומו של נוהג זה ואף ניתן להבחין בדפוס התנהגות לא קבוע בו המשיב כיבד מעת לעת שיקים למרות שלא הופקדו כספים כדי לחזור למסגרת האשראי תוך יום אחד.

2.ברקע הדברים פרטה המבקשת את הקשר העסקי מול הבנק ואת העובדה כי למעשה מנע את המשך פעולתה בחשבון עסקי שיש לה בבנק. המערערת היא בעלת עסק לטיפולי בריאות וופי אשר ניהל חשבון עסקי בבנק. בגין אותו חשבון עסקי היה בין הצדדים הליך קודם בגין שיקים שחזרו בשנת 2016 ובמסגרת עש"א 10931-08-16 ניתן פסק דין ביום 24.11.16 במסגרתו נגרעו מספר שיקים מהשיקים שסורבו בחשבון העסקי תוך שבית המשפט ציין כי נגרעים הם מהטעם שהמערערת סברה כי יכולה להפקיד באותו יום עסקים. בית המשפט ראה בכך כמצב שמאפשר גריעת מספר שיקים שחזרו בחשבון העסקי.

בדיון לפני למעשה מעלה המערערת טענות עובדתיות דומות לדיון הקודם ומדגישה כי נוכח התנהלותו העסקית של הבנק שהקשה עליה לנהל חשבון עסקי, וחייב אותה לנהל עסק באמצעות החשבון הפרטי לאחר שלא הנפיק פנקסי שיקים לחשבונה העסקי, עשתה כל שביכולתה כדי לעמוד בנוהל שהתגבש בין הצדדים ולהפקיד כספים לפירעון שיקים שהביאו את החשבון לחריגה במסגרת האשראי, למחרת הפקדת השיקים או בסמוך לכך.

3.המשיב ציין כי כבר ביום 24.7.16 נשלחה למערערת התראה בדבר החלת הגבלות וזאת לאחר שסורבו 5 שיקים בין הימים 8.10.15 עד ליום 21.7.16. מאחר וחזרו השיקים מושא הגבלה זו, הוגבל החשבון כאשר לאחר תחילת ההגבלה סורב שיק נוסף.

הבנק טוען כי במיוחד לאור ההליך הקודם בין הצדדים לא יכולה המערערת לטעון כי היה לה יסוד סביר להניח כי יש חוב לבנק לכבד שיקים גם בהעדר יתרה מספקת. לטענתו השיקים סורבו כדין מאחר וביום הצגת כל אחד מהשיקים לא הייתה בחשבון יתרה מספקת לכיבודם. בתגובה הכחיש הבנק כי היה נוהג עם המערערת בנוגע לכיבוד שיקים כאשר אין יתרה מספקת ונטען כי הוברר לה במפורש, פעמים רבות, כי חובה עליה לנהל את החשבון ללא חריגה מהמסגרת המאושרת.

הבנק הדגיש כי למערערת אושרה מסגרת אשראי בסך 7,000 ₪ בלבד וכי במקרים ספציפיים, על פי בקשה מיוחדת שלה, אשר נבעה לרוב מעיכובים בהפקדת כספים לחשבון, אישר הבנק כיבוד שיק מסוים כנגד התחייבות מפורשת להפקיד כספים לחשבון למחרת אותו יום. לשיטתו, מקרים חריגים אלו מעידים כי הבנק לא אישר חריגה מהמסגרת וכי כאשר המערערת נזקקה לחרוג באופן זמני פנתה לקבל את אישור הבנק. הבנק הדגיש את מעמדו הציבורי בהליכים מסוג זה וביקש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה