עש"א 48279-08-15 א. דוכי בע"מ נ' בנק דיסקונט עכו סניף בן עמי 11099

בפניי ערעור על פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981.

המערערת הינה חברה אשר מנהלת עסק לצביעת מוצרי אלומיניום ומנהלת את חשבון הבנק אצל המשיב. המערערת טוענת כי הבנק העמיד לרשותה מסגרות אשראי וכן מסגרת של ניכיון שיקים. בנוסף, קיים פיקדון כספי אצל המשיב ע"ס 900,000 ₪. חרף כל אלה, החליט הבנק לסרב שיקים של המערערת וגרם להגבלת חשבון הבנק של המערערת.

הבנק טען כי אין כל בסיס משפטי לערעור שכן אף אחת מהעילות המנויות בסעיף 10 א' לחוק אינן מתקיימות. הבנק הבהיר בתגובתו כי מסגרת האשראי שהועמדה למערערת הייתה מסגרת בסכום מוגדר של 200,000 ₪ וכן מסגרת נוספת של ניכיונות ע"ס 500,000 ₪. לגבי הפק"מ ע"ס 900,000 ₪ הובהר כי פק"מ זה היה משועבד בגין חוב שהמערערת חבה כלפי צד ג'.

בפתח הדיון שהתקיים היום ציינה ב"כ הבנק כי הדיון בערעור שבפנינו (אשר מתייחס ל – 14 שיקים אשר סורבו בתקופה שבין 6/10/14 ועד 2/8/15) הפך להיות דיון תאורטי שכן ב – 18/10/15 נכנסה הגבלה חדשה על חשבון המערערת, כאשר סה"כ השיקים שסורבו עד היום הינו 39 שיקים.

לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים, הן בכתבי הטענות והן בפרוטוקול הדיון שהתקיים היום, אני מחליט לדחות את הערעור.

המערערת טוענת כי קיימת הסכמה מכללה וכן נוהג בין הצדדים לפיו הבנק היה מכבד שיקים שנמשכו מחשבון המערערת אף אם החשבון היה בחריגה. טיעון נוסף הינו שהבנק נהג להעמיד למערערת מסגרות אשראי זמניות ו/או חד צדדיות מעת לעת במועדי החריגה וזאת לצורך פירעון שיקים שנמשכו מחשבון המערערת ותוך כדי כך המערערת הייתה דואגת לכסות את סכומי החריגה, תוך יום או יומיים לאחר מכן.

ניתן לצמצם את הטיעון המשפטי אשר עומד בבסיס הערעור לכך שעל פי גרסת המערערת קיים נוהג ו/או הסכמה מכללה אשר הקימה יסוד סביר להניח כי הבנק יכבד שיקים אשר נמשכו על חשבון המערערת גם כאשר הם חורגים ממסגרת האשראי המאושרת. טיעון זה לא הוכח על פי המסמכים שהוגשו לתיק בית המשפט.

הבנק הקצה למערערת מסגרת אשראי על סך 50,000 ₪ עד ליום 27/10/14, כאשר במועד זה הגדיל הבנק את מסגרת האשראי באופן זמני עד לסך של 300,000 ₪ עד ליום 27/2/15. במועד זה הקצה הבנק למערערת מסגרת ניכיון שיקים סך 300,000 ₪, כאשר לאחר מכן הוגדלה מסגרת האשראי המאושרת בחשבון לסך 300,000 ₪ ואילו מסגרת ניכיון השיקים הוגדלה לסך 500,000 ₪.

מעיון בנתונים אשר עולים מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות, ניתן להיווכח כי בכל רגע נתון שבו סורב שיק מסדרת השיקים אשר נכללו בהודעת ההגבלה, הייתה חריגה מעבר למסגרת האשראי המאושרת. לא ניתן להצביע באופן סביר על נוהג ו/או הסכמה מכללה לפיה הבנק היה מכבד שיקים תוך חריגה ממסגרת האשראי.