עש"א 4615-10-14 הלברשטם-ליפשיץ נ' לתכנון ולבניה ירושלים

לפני ערעור על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים לחייב את המערער בהיטל השבחה בגין הקלות שאושרו בתכנית 85/150.3 המתייחסת למקרקעין שלמערער זכות חכירה בהם.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

1.המערער הוא בעל זכות חכירה במקרקעין הנמצאים ברחוב ניסנבאום 20, בשכונת קריית משה בירושלים (המקרקעין ידועים גם כגוש 30138, חלקה 25) (להלן: "המקרקעין"). המערער רכש את זכויות החכירה במקרקעין בשנת 1978.

2.בעת שרכש המערער את זכויותיו במקרקעין הייתה על המקרקעין דירת מגורים אחת, בקומת הקרקע, בשטח של 148 מ"ר (להלן: "הדירה בקומת הקרקע").

3.חלק ניכר מהדירה בקומת הקרקע, כמחצית ממנה, מהווה הקדש ואף רשום כהקדש ומשמש כבית כנסת. הערה על קיומו של הקדש רשומה בנסח הטאבו על זכויותיו של המערער במקרקעין. למעשה רק כמחצית משטח הדירה (ששטחה הכולל הוא 148 מ"ר כאמור) משמש למגורי המערער ומשפחתו.

4.בשנת 2001 ביקש המערער, וקיבל, היתר בניה לבניית שתי יחידות דיור נוספות, מעל לדירה שבקומת הקרקע. היתר הבניה התקבל במסגרת תכנית מס' 85/150.2 (להלן: "הבקשה הראשונה" או "תכנית 150.2"). אין מחלוקת ששטחן הכולל של שתי יחידות דיור אלה היה 206 מ"ר.

5.תחילה טענה המשיבה כי בגין הבקשה הראשונה לא חויב המערער בהיטל השבחה אך תוך כדי בירור ההליך חזרה בה המשיבה מטענה זו ואין חולק כי בגין הבקשה הראשונה שילם המבקש היטל השבחה.

6.בניית שתי יחידות הדיור בהתאם לתכנית הראשונה לא הושלמה מכיוון שהמערער ביקש להכניס בתכנית שינויים, בעיקר כאלה הקשורים בשינוי המיקום של הממ"ד ושל חדר המדרגות וכן הוספת שטח נוסף לאחת הדירות כך שבמקום ששטחה הכולל יהיה 69 מ"ר ביקש המערער להרחיב אותה ב-18 מ"ר נוספים עד לשטח כולל של 87 מ"ר. המערער הגיש בקשה חדשה ונוספת להיתר בניה, בקשה מס' 85/150.3 (להלן: "הבקשה השנייה" או "תכנית 150.3") בה פורטו את השינויים הנ"ל.

בקשה זו של המערער היא לב הערעור שלפני.