עש"א 44221-09-15 קרביץ ישראל בע"מ נ' מדינת ישראל

המדובר בערעור שהגישה המערערת כנגד המשיבה על החלטות הממונה על עיצומים כספיים ברשות להגנת הצרכן וסחר הוגן (להלן: "הממונה" ו- "הרשות" בהתאמה), בדבר הטלת עיצום כספי על המערערת בסכום של 52,800 ₪, לפי הוראות חוק הגנת הצרכן תשמ"א-1981 (להלן: "החוק" ו-"העיצום" בהתאמה), בשל פרסום מודעה ברבים שלא כדין.

המערערת עותרת הן כנגד דחיית שתי בקשותיה להאריך את המועד להגשת תגובה מטעמה לכוונת הממונה להטיל עליה את העיצום והן כנגד החלטת הממונה בדבר העיצום לגופה. לבקשתה, יש להורות על ביטול העיצום, לחילופין, על המרתו בהתראה בלבד ולחלופי חילופין, על הפחתה משמעותית בסכומו.

הרשות, מנגד, סבורה כי יש לסלק את הערעור על הסף, מחמת הגשתו באיחור והעדר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בדחיית בקשות המערערת להארכת מועד. לגופו של עניין, נטען כי ההחלטות על הטלת העיצום ודחיית בקשות המערערת להאריך את המועד להגשת תגובה ניתנו כדין, מצויות במתחם הסבירות ואין להתערב בהן.

רקע

1. ביום 1.1.15 נכנס לתוקף תיקון מס' 39 לחוק, המעניק לרשות סמכויות אכיפה מנהליות לצד סמכויות אכיפה פליליות שהיו נתונות לה טרם לכן. בין היתר, הוסף פרק ה' 1 לחוק, המעניק לרשות כלי אכיפה מנהלית בדמות עיצום כספי, התראה מנהלית, הצעה למתן התחייבות להימנע מהפרה, צו מנהלי לשמירת טובין במקום העסק וצו מנהלי להפסקת או מניעת הפעלת השפעה בלתי הוגנת (להלן: "התיקון"). במסגרת התיקון, הוענקה לממונה או מי מטעמו, הסמכות להטיל עיצום כספי על עוסק, אשר קיים לגביו יסוד סביר להניח כי הפר את אחת מהוראות סעיף 22ג' לחוק, הקשורות בהתנהלותו הנדרשת למול הצרכן.

2. המערערת, רשת ארצית של חנויות לציוד משרדי, פרסמה ביום 20.2.15 מודעה בעיתון היומי "ישראל היום", אשר למגוון מחשבי לוח ניידים ו "טאבלטים" של חברת "ASUS" המוצעים על ידה, המצויים ב"מבצע". בכותרת הפרסום נרשם כך: "ASUS מציגה: סערה של מבצעים בקרביץ; עכשיו בקרביץ, מגוון טאבלטים ומחשבים ניידים מבית ASUS במבצע טכנולוגי במיוחד". הפרסום נפרש על פני עמוד שלם ובו מוצגים תשעה מכשירים אלקטרוניים - שבעה מחשבים ושני "טאבלטים", כשסמוך לכל אחד מהם, מצוין מחיר. במרכז העמוד, נרשם כך: "קונים מחשב נייד ומקבלים office 365 Personal מתנה. מתנה בשווי 300 ₪. *כולל ITB אחסון בענן ו-60 דק' Skype חינם בכל חודש. * פריטים המשתתפים במבצע בלבד". בצמוד לחמישה מחשבים מתוך השבעה, נרשם כך: "מתנה בשווי 300 ₪". עוד בתחתית העמוד, נרשם כך: "*הזול מביניהם *בתוקף עד ה-24.2.15 או עד גמר המלאי *לקרביץ הזכות להפסיק את המבצע ולשנות את המחירים בכל עת וללא הודעה מראש * כפוף לתקנון המבצע *למעט כפל מבצעים והטבות *ט.ל.ח" (ר' נספח ד' לכתב הערעור, להלן: "הפרסום").

3. בהתבסס על הפרסום, שלחה הרשות למערערת ביום 22.6.15 הודעה על כוונה להטיל עליה עיצום כספי בסכום של 52,800 ₪ בשל הפרה לכאורה של הוראות החוק (להלן: "כוונת החיוב"). במסגרת כוונת החיוב, פרטה הרשות, בין היתר, את חריגת הפרסום מהוראות הדין; את זכותה של המערערת לטעון כנגד עצם החיוב מושא העיצום וגובהו; את זכותה בהקשר להארכת מועד להגשת תגובתה ואת שימת ליבה הנדרשת כי לפי הוראת סעיף 22ו(ד) לחוק, לאחר 45 ימים תהפוך כוונת החיוב לדרישה לתשלום (להלן: "דרישת התשלום"), על מלוא המשמעויות הנלוות על פי דין (ר' נספח א' לכתב הערעור).

4. כחודשיים לאחר מכן, ביום 17.8.15, בקשה המערערת מהרשות הארכת מועד להגשת תגובה לכוונת החיוב וטענה כי זו נמסרה לה רק ביום 8.7.15 והיא נדרשת לקבל עמדתם של גורמים נוספים, כמשרד הפרסום שערך עבורה את הפרסום וכן ייצוג משפטי בעניין, אך בשל חופשת הקיץ, מועדי פגרת בתי המשפט והחגים, היא מבקשת להאריך את המועד ב- 45 ימים נוספים ועד ליום 8.10.15.

5. ביום 23.8.15 דחתה הרשות בקשה זו. לגישתה, כוונת החיוב נמסרה למערערת כבר ביום 25.6.15 על פי אישור מסירה (ר' נספח 2ב' לתגובת הרשות) וזו הפכה לדרישת תשלום ביום 9.8.15, כך שלמעשה בקשתה זו מוגשת באיחור של 8 ימים ואין לאפשר ארכה בדיעבד (ר' נספח ב'1 ו-ב'2 לכתב הערעור; נספח 7 לתגובת הרשות - להלן: "ההחלטה הראשונה").