עש"א 43175-06-15 ואח' ניב נ' מויאל

תיק הוצל"פ 03-21873-14-1 נפתח לביצוע פסק דין. מדובר בפסק דין בערעור שניתן בבית המשפט המחוזי בתיק 49060-11-11 בו התקבל בחלקו ערעור על פס"ד של בית משפט השלום. בתיק ההוצל"פ 2 חייבים שהגישו בקשה בטענת פרעתי שנדחתה על ידי כב' רשם ההוצל"פ זאב גבאי. למעשה הבקשה הוגשה על ידי המערער – החייב – צחי אברהם וביום הדיון הצטרף אליה גם החייב ניב אברהם. כל אחד מהם הגיש ערעור נפרד ובהסכמת הצדדים החלטה זו תתייחס ל- 2 הערעורים שכן למעשה טענת המערערים אחת היא, והיא עוסקת בפרשנות המשפטית שיש לתת להוראות סעיף 20 ה' לפסק הדין בערעור.

הזוכה בתיק ההוצל"פ – הוא המשיב ב- 2 הערעורים – נתן למערערים הלוואה בסך 21,500 $ וזאת במסגרת הסכם ביניהם בו מכר המשיב למערערים רבע מגרש במעלה אדומים. ההלוואה ניתנה לצורך הקמת מבנה על המגרש.

בין הצדדים ניטשו מספר מחלוקות בהן הכריע בית משפט השלום. הפריט החשוב לעניינינו בערעור זה, הוא פריט ההלוואה. בית המשפט הפחית את הריבית שהוסכמה על ידי הצדדים בהסכם ההלוואה והעמיד אותה על הריבית המקסימלית המותרת לפי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות וכן קבע כי לא תחושב ריבית דריבית בפירעון ההלוואה הן משום שהצדדים לא סיכמו כך והן לאור שיעור הריבית הגבוה. בית המשפט קבע גם כי על חשבון ההלוואה החזירו המערערים למשיב סכום של 13,000 $ ביום 30.6.2000. כמו כן אין מחלוקת שהוחזר סכום נוסף של 261,824 ₪ ביום 23.5.13. השאלה שבמחלוקת היא האם נותר חוב בגין ההלוואה לאחר החזרים אילו והיא נובעת כאמור מהפרשנות שיש לתת להוראות סעיף 20 ה' לפסק הדין בערעור כפי שיובא בהמשך (לציין שסכום ההלוואה בשקלים היה 90,429 ₪ ליום 27.11.98, הוחזר סכום של 53,092 ₪ - 13,000 $ - ביום 30.6.2000 וסכום של 261,824 ₪ ביום 23.5.13).

המערערים טוענים כי בסכומים שהחזירו יש כדי לכסות את מלוא סכום ההלוואה ואילו המשיב טוען כי נותר חוב שבגינו נפתח תיק ההוצל"פ וזאת על פי הפרשנות הנכונה שיש לתת לפסק הדין בערעור.

למעשה הצדדים אינם חולקים על כך שנקבע כי ההלוואה לא תישא ריבית דריבית אך הם חולקים על היישום של קביעה זו בהתאם להוראות פסק הדין בערעור.

להלן נוסחו של סעיף 20 ה' לפסק הדין בערעור:

"ה. על המשיבים (המערערים בתיקים נשוא החלטה זו ג.א.) לשלם למערער (המשיב בתיקים נשוא החלטה זו ג.א.) בגין ההלוואה סכום של 21,500 $ כערכם בשקלים חדשים ביום 27.11.98, בצירוף ריבית חודשית בשיעור 3.0375% מיום 1.1.99 ועד ליום 30.6.00. באותו מועד יופחת סכום בש"ח השווה ל- 13,000 $ . היתרה תישא ריבית כנ"ל עד ליום התשלום בפועל".

המערערים טוענים כי מאחר ובפסק הדין של בית משפט השלום נקבע שההלוואה לא תישא ריבית דריבית הפרשנות שיש לתת לסעיף 20ה' הנ"ל היא כזו:

ההלוואה של 21,500 $ שהיתה שווה ל- 90,429 ₪ נושאת ריבית של 3.0375% מיום 1.1.99 ועד 30.6.00. ריבית זו אינה מצטברת לקרן ולא נושאת ריבית. ביום 30.6.00 יש להפחית מקרן ההלוואה בסך 21,500 $ סכום של 13,000 $ כך שהיתרה של קרן ההלוואה בסך 8,500 $ תמשיך לשאת ריבית בשיעור 3.0375% עד התשלום בפועל כאשר במועד התשלום יש לצרף ליתרה שתתקבל מצירוף הריבית לקרן גם את הריבית שנצברה עד יום 30.6.00.