עש"א 39074-12-14 בונדר נ' קוליקוב

ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 16.11.14 בתיק 01-38598-14-9 במסגרתה קבעה מתווה עקרוני לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ של המערערת, היא החייבת בתיק ההוצאה לפועל, בכל אימת מבקשת החייבת לצאת את הארץ לצרכי עבודה.

על פי המתווה אותו קבעה הרשמת הנכבדה הרי התנאים העיקריים לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ הם:

• המצאת אישור מעסיק על הצורך בנסיעה וכרטיס טיסה הלוך ושוב;

• תשלום על חשבון החוב בסך של 1,500 ₪, בנוסף לתשלום צו התשלומים החודשי;

• תשלום חוב הפיגורים בצו התשלומים החודשי, ככל והצטבר;

• ערבותם של שני ערבים שכירים ששכרם החודשי בסך 7500 ₪ לפחות;

   

  הערעור מופנה כלפי עצם הותרת צו עיכוב היציאה מן הארץ על כנו, על התנאים שנקבעו לביטול צו עיכוב היציאה, לרבות התשלום בסך 1500 ₪, שליטת המערערת מהווה תשלום קנס בגין יציאה בשירות המעביד.

   

  המשיבה סמכה ידיה על החלטת הרשמת הנכבדה, וסברה כי החלטת הרשמת מידתית ומאוזנת ביחס "לזכות המערערת לצאת לחו"ל לצרכי עבודתה לבין הבטחת פירעון חובה של המערערת למשיבה" (ראו סעיף 29 לתגובת המשיבה).

  לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, בתגובה על נספחיה, ובהחלטה נשוא הערעור אני קובע כדלהלן:

   

  לא מצאתי בהחלטת הרשמת הנכבדה דיון בשאלה העקרונית אותה העלתה המערערת, האם יש מקום להותיר את צו עיכוב היציאה מן הארץ;

  במקרה דנן, טוענת המערערת שזהו התיק היחיד הפתוח כנגדה (וכך גם מאשרת הרשמת בהחלטה נשוא הערעור), וכי היא עומדת בצו התשלומים החודשי שהוטל בעניינה.