עש"א 36791-06-16 פרץ נ' בלוקל רביד מוצרי בניה

לפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל, מר יניב הלר, מיום 7.6.16 בתיק הוצל"פ 525189-04-15, במסגרתה נדחתה טענת 'פרעתי' של המערער.

1.הרקע

1.1ביום 12.5.14 נחתם בין המערער, החייב בתיק ההוצל"פ הנ"ל, למשיבה, הזוכה בתיק, הסכם פשרה בת.א. 35922-09-13 במסגרתו התחייב המערער, בין היתר, לשלם למשיבה 10 תשלומים חודשיים בסך של 1,750 ש"ח החל מיום 5.6.14 ובכל 5 לחודש שאחריו (כלומר עד מרץ 2015 כולל; ההסכם צורף כנספח 1 לתיק המוצגים מש/1, שהוגש מטעם המשיבה).

1.2בסע' 6 להסכם הפשרה נקבע שבמקרה של הפרה (איחור של יותר מ-5 ימים בכל תשלום) יעמוד מלוא סכום התביעה לפירעון מיידי (248,628 ש"ח, כעולה מהמסמכים שהוגשו ע"י המערער ביום 19.6.16 בהתאם להחלטתי מאותו יום).

הסנקציה האמורה מהווה למעשה 'פיצוי מוסכם' כמשמעות מונח זה בסע' 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן – "חוק התרופות").

1.3ההסכם קיבל תוקף של פסק דין ביום 20.5.14 (נספח 3 ל-מש/1).

1.4מהמסמכים שהוגשו ע"י שני הצדדים (דפי חשבון הבנק שצירף המערער להודעת הערעור, וכן מתשובת המשיבה להודעת הערעור) עולה, כי בשונה מהמוסכם בהסכם הפשרה, ביצע המערער את התשלומים למשיבה כדלקמן:

ביום 17.6.14 שולם סך של 1,750 ש"ח,

ביום 17.7.14 שולם סך של 1,750 ש"ח,

ביום 17.8.14 שולם סך של 1,750 ש"ח,

ביום 1.10.14 שולם סך של 1,770 ש"ח,