עש"א 35352-01-15 שמש-טקסטיל

בפני הודעת ערעור על הגבלת חשבון הבנק של המערער לפי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א – 1981 (להלן: "החוק").

1. המערער הינו בעלים של עסק לטקסטיל, אשר לצורך פעילותו העסקית הסתייע בחשבון בנק המנוהל אצל המשיב, חשבון מספר 1130732, בסניף 654 בתל אביב (להלן: "החשבון"). במועדים הרלוונטיים לערעור זה, ינואר 2015, ולפי הרישום בדפי החשבון, הועמדה למערער בחשבון מסגרת אשראי של 300,000 ₪.

2. ביום 5.2.14 החזיר המשיב בלא פירעון שיק שמשך המערער, בסך של 20,200 ₪, בשל היעדר כיסוי מספיק, ובחדשים שלאחר מכן, עד 8.1.15, הוחזרו בלא פירעון בשל היעדר כיסוי מספיק 10 שיקים נוספים. ביום 8.1.15 הודיע המשיב על הגבלת החשבון לשנה החל מיום 25.1.15 (להלן: "הודעת ההגבלה"), וביום 18.1.15 עתר המערער כנגד החלטה זו. ביום 18.1.15 ניתן צו מניעה זמני לעיכוב תחילתה של ההגבלה ובעקבות החלטה זו התברר הערעור.

   לאחר משלוח הודעת ההגבלה, ביום 9.1.15, חזר בלא פירעון בשל היעדר כיסוי מספיק שיק נוסף שמשך המערער בחשבון, ואשר פורט בהודעת הערעור כאחד מבין השיקים שהמערער מבקש לגרוע מהשיקים הנמנים לצורך הגבלת החשבון.

3. המערער עותר בערעור זה לגריעת כל אותם 11 שיקים שפורטו בהודעת ההגבלה והן השיק שחולל לאחר מכן ועד להגשת הערעור.

   לטענת המערער, במהלך שנות הפעילות הרבות בחשבון, במשך כ- 30 שנה, לעיתים מזומנות הייתה בחשבון חריגה אל מעבר למסגרת האשראי הרשמית המאושרת, כאשר במצב שכזה היה המשיב מתיר את החריגה. על יסוד הסכמה זו ועל יסוד פיקדון המשמש ערבות לחריגה בחשבון, טוען המערער, נמשכו על ידו שיקים שהוצגו לפירעון גם כאשר יתרת החוב בחשבון חרגה מהמסגרת המאושרת, אך הוא סבר שהמשיב יכבד בכל זאת את השיקים, מכח אותה הסכמה בעל פה.

   המבקש סוקר את כל השיקים שסורבו בהעדר כיסוי בתקופה נשוא הערעור וטוען שאת כולם יש לגרוע מהשיקים המסורבים.

4. המשיב הגיש תגובה ובה כפר בטענות המערער.

   ראשית טוען המשיב שיש לדחות את הערעור על הסף שכן המערער לא צירף לערעור העתק מפנייה בכתב שהועברה למשיב.

   שנית, סוקר אף המשיב אחד לאחד את השיקים שהוחזרו בהיעדר כיסוי , וטוען כי ביחס לכל אחד מהם היה כיבוד השיק מביא לחריגה מאותה מסגרת אשראי שהועמדה למערער, כך שלא הייתה למשיב כל חובה לאפשר חריגה ממסגרת אשראי זו ולא ניתן לבוא בטרוניה למשיב על סירובו לפרוע את השיקים נשוא הערעור.

   המשיב מודה שבמקרים ספציפיים אפשר למערער חריגה ממסגרת האשראי כנגד התחייבותו לכסות את החריגה ביום העסקים שלאחר הצגת השיקים, או אז היה מחליט המשיב האם לסרב או לכבד את השיקים הרלוונטיים. אולם, לשיטת המשיב, דווקא מדיניות זו היא שמעידה על הכלל שלפיו אסור היה למערער לחרוג מהמסגרת המאושרת בחשבון.

   ועוד טוען המשיב שהחל מחודש מאי - יוני 2014 החליט לחדול מההסכמה לאפשר הפקדת כספים לכיסוי החריגה למחרת יום הצגת השיקים, אלא באמצעות הפקדת כספים במזומן וכי הודיע למערער על החלטה זו. משכך, סבור המשיב כי אין כל טענה שעומדת למערער בגין הפקדת כספים שלא במזומן, החל ממועד זה.

   טוען לפיכך המשיב שאין בסיס לערעור ויש לסלקו על הסף ולחילופין לדחותו וכן להשית על המערער הוצאות.