עש"א 34952-12-14 ויצמן ואח' נ' ווקחי

בפניי ערעור על החלטת כב' הרשם להורות על מכירת נכס בבעלות החייב כתפוס.

מערער הגיש ערעור, ובמסגרתו טען כי כב' הרשם לא התייחס לשלל טענותיו, ובכלל זה לטענות כי הנכס נמכר לצדדים שלישיים, כי בנכס מתגוררים בני משפחה, ולא לטענות הנוגעות לכדאיות המכירה.

המשיב הגיש בקשה לסילוק הערעור על סף מאחר והוגש כערעור, בעוד שביחס להחלטה נשוא הדיון ניתן להגיש בקשה לרשות ערעור.

המערער הגיב לבקשה זו וטען, כי בנוגע לאי העמדת דיור חלוף קיימת זכות ערעור, ובנוסף עתר כי ביהמ"ש יראה בערעור כבבקשת ערעור, ועתר להארכת המועד.

אין ספק כי אין עסקינן במכר של נכס כפנוי, או פינוי החייב ובני משפחתו ומכירת הנכס כפנוי.

מעיון בהחלטת כב' הרשם שצורפה וההחלטות הקודמות לה המדובר במכירת הנכס כתפוס. לכן אין למערער כל זכות הגיש ערעור זה בזכות אלא ברשות, ומשלא הוגשה בקשת רשות ערעור הרי דין הערעור במתכונת שהוגשה להימחק.

ראה לעניין זה, עא 6968/12 עזבון המנוחה rachel aliene ואח' נ' פרופסור יהודה היס, (פורסם בנבו), חוזר ביהמ"ש העליון מפי כב' הרשם על ההלכה הידועה וכך נאמר:

"...ככלל, במקום שבו בעל-דין מגיש ערעור חלף בקשת רשות ערעור, דין ההליך להימחק, והאפשרות העומדת לבעל-הדין היא להגיש בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, שתיבחן לפי אמות המידה המקובלות. בהקשר זה יש להזכיר כי לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), ניתן להמיר בקשת רשות ערעור שהוגשה בטעות להליך של ערעור בזכות, אך אין הוראה הקובעת את ההיפך. בשל כך נקבע לא אחת כי הפתרון המועדף במצבים של ספק הוא להגיש דווקא בקשת רשות ערעור, ולבקש כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכות המסורה לו בתקנות 410 או 410א לתקנות סדר הדין האזרחי (ראו למשל ע"א 5260/11 בן עזר נ' א.בן עזר ובניו בע"מ ([פורסם בנבו], 2.10.2011))."

לגופו של עניין, הואיל והמדובר במכירת נכס כתפוס הרי אין מקום למנוע מהנושים את מכירתו של נכס בבעלות החייב אף כתפוס ובכך להוביל לפירעון החוב אפילו חלקו, והשאלה אם יש בכך משום תועלת לנושים יכולה להתברר לאחר ההתמחרות והתאם לה, ותמיד כב' הרשם יכול לבחון נושא זה לאחר ההתמחרות.

לעניין מכירת הנכס לצדדי ג', לאור המסמכים שצורפו הרי אין כל מקום להתערבות בהחלטת הרשם, מן הראוי שאם צד שלישי סבור כי רכש זכויות בנכס , כי יפנה לערכאה המוסמכת.