עש"א 31392-11-10 יפרח נ' מס רכוש באר שבע

בקשה לסעד לפי פקודת בזיון ביהמ"ש, בגין הפרה נטענת של הוראות פסד הדין שניתן ביום 3.7.11, בתיק זה, ע"י כב' הש' צ. צפת, בערעור על החלטת ועדת הערר לעניין מס רכוש וקרן פיצויים.

המשיבים הינם מנהל רשות המסים, מנהל תחום קרן פיצויים ברשות, חברי ועדת הערר, ומזכירת הועדה.

למותר לציין, כי איש מהמשיבים לא היה צד לערעור.

המשיבים בקשו לסלק את הבקשה לפי פקודת בזיון בימ"ש על הסף, מטעמים שונים, ובהם הטענה, כי לא היו צד להליך ולא ניתן נגדם בגדרו כל סעד אופרטיבי, והטענה, כי הבקשה הוגשה נגדם אישית מלכתחילה, משום שהמבקש היה מודע לכך שאינו יכול לעתור לסעד ע"פ הפקודה, נגד המדינה.

המבקש השיב בין היתר, כי לסברתו, ניתן ליתן סעד ע"פ הפקודה, גם נגד מי שלא היה צד להליך בגדרו ניתן הצו שהופר, וכן סבור הוא, כי ניתן ליתן סעד ע"פ הפקודה אף נגד המדינה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, סבורני, כי אין לקבל את הבקשה.

המשיבים לא היו צד לערעור. משכך, לא ניתן נגדם באופן אישי, במסגרת פסה"ד, כל צו "...המצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה", כלשון הוראת ס"ק 6(1) לפקודה, וממילא לא הפרו באופן אישי כל צו כאמור, ולא סירבו לציית לצו בית המשפט. אין אפוא, לראות באיש מהם "...ממרה...", כמשמעות המונח בהוראת ס"ק 6(2) לפקודה, או "המסרב לציית לצווי בית המשפט" כאמור בכותרת סעיף 6 לפקודה. לפיכך, אין מקום לכוף מי מהם באופן אישי, ע"פ הוראות הפקודה.

פרשנות ב"כ המבקש, לפיה מתירה הוראת סעיף 6 לפקודה, גם כפיית אדם שלא היה צד להליך, אינה סבירה בעיני, ונראה, כי היא נוגדת את הגיון הפקודה ותכליתה – כפיית אדם לו ניתנה הוראה ע"י ביהמ"ש, ואשר ממרה את פי ביהמ"ש ואינו מקיים את ההוראה, שלא מתוך אילוץ, לציית לה.

הוראת סעיף 5 לפקודה, שעניינה נקיטת אמצעים נגד עד המסרב להעיד, אליה מפנה ב"כ המבקש, אינה מסייעת לעמדתו. המדובר בהוראה מיוחדת שתכליתה מתן כלי לניהול המשפט ולבירור עובדתי, ואין להקיש ממנה לענייננו.