עש"א 25604-07-15 מועצה מקומית פרדיס נ' צדוק

1.המערערת, צד ג בתיק הוצל"פ 01-07515-87-7 מערערת על החלטתה מיום 25.6.15 של כב' רשמת ההוצל"פ גב' יעל טימנס לפיה חייבה את המערערת לשלם למשיב סך של 123,132 ₪, סכום שהיה עליה לעקל ממשכורות החייב לתקופה שמחודש מאי 2014 ועד למועד מתן ההחלטה, בצירוף ריבית והצמדה.

החלטת הרשמת ניתנה לבקשת המשיב, הזוכה בתיק ההוצל"פ, בקשה שהוגשה לפי סעיף 48 לחוק ההוצל"פ.

2.ב"כ הצדדים הגישו עיקרי טיעון וסיכום טענות בצירוף נספחים בהתאם להחלטתי מיום 20.12.15.

סעיף 47 לחוק קובע כי צד שלישי חייב למסור למנהל לשכת ההוצל"פ את הנכסים המעוקלים כפי שנקבע בצו העיקול ולרבות כספים שעל צד ג לשלם לחייב.

סעיף 48 קובע כי צד ג אשר ללא הצדק סביר לא פעל כאמור לעיל ושילם חוב שלא כדין ביודעו על העיקול, רשאי רשם ההוצל"פ לחייבו בתשלום החוב הפסוק, במידה ולא שילמו החייב.

3.אין מחלוקת על עצם הטלת צו העיקול אצל המערערת על משכורתו של החייב אצלה, וכן אין מחלוקת כי המערערת לא העבירה למנהל לשכת ההוצל"פ כספים מכוח צו העיקול.

טענתה של המערערת הינה כי קיים לה "הצדק סביר", כמשמעותו בסעיף 48 לחוק לאי קיומו של צו העיקול.

הסעיף איננו מגדיר מהו "הצדק סביר" המשחרר את צד ג מלקיים את צו העיקול ואולם עפ"י הפסיקה והספרות, הכוונה לנימוק מתקבל על הדעת המצדיק את אי קיומו של צו העיקול.

לא די בהצדק סתם אלא צריך שיהיה סביר, דהיינו מבחן אובייקטיבי שהנטל להציגו מוטל על צד ג.

ראה בנדון בספרו של המלומד בר אופיר "הוצאה לפועל – הליכים והלכות", מהדורה שביעית עמ' 863 והדוגמאות המובאות שם.

במילים אחרות הכוונה לנימוק טוב לצד ג שלא לקיים את צו העיקול מטעמיו שלו ובוודאי לא סביר לאי קיומו של צו העיקול שכן צד ג איננו צד בסכסוך ואל לו לשים עצמו ככזה.

4.צו העיקול ברור וחד משמעי ואין המערערת יכולה לטעון כי הצו ניתן לפרושים שונים ולכן יש לה הצדק סביר שלא לקיימו.

צו המניעה שניתן, תוקפו היה לפרק הזמן שהיה בתוקף ומשבוטל חלה חובת התשלום על צד ג ואין בצו המניעה כדי לבטל את הצו או להוות הצדק סביר לאחר שצו המניעה שוב איננו בתוקף.