עש"א 25430-10-14 פרץ נ' בנק מסד בע"מ

לפני הודעת ערעור במסגרתה נתבקשה גריעתם של שיקים מתוך מניין שיקים מסורבים.

לטענת המערער, היה לו יסוד סביר להניח כי הבנק יכבד את השיקים, מכוח חובות הזהירות ותום הלב של הבנק וכן מן הטעמים הבאים:

א. עמדה למערער מסגרת אשראי על הסך של 15,000 ₪, וביחס לחלק מן השיקים, הללו סורבו הגם שכיבודם היה בתוך מסגרת האשראי.

ב. ביחס לחלק אחר של השיקים עמדה למשיב האפשרות לפדות פיקדון של המערער, באופן שהיה בו כדי למנוע חריגה ממסגרת האשראי.

ג. חלק מן השיקים הוגשו לבנק לפירעון מחמת טעות של המפקיד (במקרה זה סוכן הביטוח).

ד. המשיב גבה עמלות יתר אשר שיעורם הכולל (וככל שלא הייתה נגבית), היה מאפשר כיבוד איזה מן השיקים אשר סורבו.

ה. מבצע צוק איתן הביא חלק מלקוחות המערער למצוקה תזרימית אשר הביאה בסופו של יום להעדר יכולת להפקיד כיסוי ביחס לחלק מן השיקים.

לטענת המשיב כל השיקים סורבו כדין, שעה שלא הייתה יתרה מספקת בחשבון במועד בו הוצגו השיקים לפירעון.

עוד טען המשיב כי לא עומדת לו חובה לפרוע פיקדון לצורך פירעון שיק וכי תנאי הפיקדון הפרטני לא אפשרו פירעון במהלך השנה הראשונה.

הוסיף המשיב וטען כי העמלות נגבו כדין בחשבון, שעה שכיבוד השיקים היה מביא את החשבון ליתרת חובה, שהינה מעבר למסגרת האשראי המאושרת, וממילא אין מקום לחייב את המשיב בפירעון שיקים אשר הופקדו מחמת טעותו של צד שלישי.

ביום 19.1.15 התקיים דיון במעמד הצדדים ובמסגרתו חזרו הצדדים על טענותיהם.

בסופו של הדיון אישר המשיב כי מקום בו יאשר המערער כי אין לו כל תביעות, תלונות או בקשות המופנות כלפי הבנק, נציגיו או מי מטעמו, יותיר המשיב את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט, חלף התשובה שהוגשה לתיק, וזאת ביחס לשלושה שיקים.

בהמשך הוגשה ביום ה-21.1.15 הודעה נוספת מטעם המערער ובמסגרת גם הבהרתו ביחס לסעיף 13 להודעת הערעור.