עש"א
בית משפט השלום ירושלים
|
22927-06-14
29/01/2015
|
בפני השופטת:
מרים ליפשיץ-פריבס
|
| - נגד - |
המערער:
ישראל בניטה
|
המשיב:
בנק מרכנתיל דיסקונט סניף 621
|
| פסק דין |
1.זהו ערעור על פי סעיף 10(א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א- 1981 (להלן – "החוק") לבטול הודעת הגבלה ששלח המשיב למבקש בשל 11 שיקים שנמשכו בחשבונו ולא כובדו ע"י המשיב מחמת היעדר כיסוי מספיק (עותק הודעת ההגבלה צורף כנספח 1 לערעור).
2.המערער טוען כי מסגרת האשראי שאושרה לו בחשבון היתה בסך של 20,000 ₪ אף שהמשיב הבטיח להגדיל את מסגרת האשראי עד לסך של 30,000 ש"ח בכפוף להפסקת כרטיסי אשראי שניתנו לעסקו ופתיחת תכנית חסכון על שמו. המשיב, חזר בו מהבטחתו כאמור ומסגרת אשראי הוגדלה ב- 10,000 ₪ בלבד עד ל- 20,000 ₪ מבלי שהודע לו על כך (בתמיכה הוגש מכתב של המערער למשיב שסומן כנספח 2 לערעור, להלן-"המכתב").
3. בנוסף נטען כי בידי המשיב לסרב לשיקים ובלבד שסורבו 10 שיקים או יותר במשך 12 חודשים ובחלוף לפחות 15 ימים בין הסירוב הראשון לסירוב האחרון בהתאם לסעיף 2 א. לחוק. לא כך נהג המשיב , בסירובו לכבד שיקים ומבלי שהיתרה או הודיע לו עובר לכל סירוב של שיק. בהתנהגותו של המשיב יש כדי ללמד כי הסירוב נעשה ממניעים זרים על מנת להביא לגמר ההתקשרות העסקית ביניהם תוך ניצול לרעה של המשיב עקב מעמדו כבנק.
4. המערער הוסיף וטען כי סרב לכבד חלק מהשיקים שהוגשו לפרעון לאור הודעת עיקול של חברת הגיחון בחשבון אף שטרם הגיע זמן המימוש ושעה שהיתרה היתה מספקת לכיבוד השיק.
5. מכל הטעמים, ביקש המערער להורות על ביטול הודעת ההגבלה.
6.המשיב טען בתשובה לערעור כי חזרו 14 שיקים בין התאריכים 26/06/13-16/06/14 בהיעדר כיסוי מספיק ובפתח הדיון , הודע כי סורבו 9 שיקים נוספים ממועד הגשת התשובה.
7. לטענת המשיב נשלחה התראה למבקש לאחר שסורבו 5 שיקים ונשלחה אליו הודעת ההגבלה (נספחים ב' – ג' לתשובה לערעור). מסגרת האשראי בחשבון הוגדלה מ- 10,000 ל- 20,000 ₪ לאור בקשתו מיום 07/04/14 והוכחש כי ניתנה הסכמה או הבטחה להגדלת האשראי ל- 30,000 ₪. אין במכתבו של המערער (נספח 2 להודעת הערעור) כדי להעיד על הסכמת המשיב בעל פה או בכתב למתן אשראי של 30,000 ₪.
בנוסף נטען כי השיקים לא כובדו מחמת היעדר כיסוי מספיק ולא בשל עיקול בחשבון . ראייה לכך, רישום היתרות בדפי החשבון (נספח ג' לתשובה לערעור) ללא רישום העיקול.
דיון ומסקנות:
קיומו של הסכם לחריגה ממסגרת האשראי:
8. בסעיף 10 (א)(3) לחוק נקבע כי אחת העילות לגריעת שיק ממניין שיקים שסורבו, היא אם היה למערער יסוד סביר לצפות שהשיקים לא יסורבו. בהתאם לכך, על המערער הנטל להוכיח כי הייתה לו ציפייה לגיטימית שהבנק יכבד את השקים וכי הבנק, פעל בניגוד לאותה צפייה. בע"א (י-ם) 4305/98 מ.צ.י.ג.ה. בנין והשקעות בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, תק- מח' 98 (4) 3116, 3110 נקבע: "ראשית לכל נדגיש, כי סעיף 10 (א) לחוק המציין "יסוד סביר להניח", מחייב תחילה את קיום ההנחה האישית- סובייקטיבית של הלקוח, אשר אותה ואת סבירותה יש לבחון לאורה של מערכת היחסים המשפטית הכוללת "חובה" של הבנק לפרוע שיק בתוקף "הסכם" – ללמדך, שעסקינן בחובה חוזית המקימה זכות חוזית, או לחילופין בעטיה של "יתרה מספקת". המונח "יסוד סביר" משכילנו, שאותה הנחה ראשונית סובייקטיבית נבחנת באמות מידה אובייקטיביות, היות ואין עסקינן במוסר אישי של פלוני או של אלמוני, בעיקר לאור המטרה שהציב לעצמו המחוקק, שעיקרה לצמצם את תופעת השקים ללא כיסוי" (עוד ראו בע"א(חיפה)599/94 שמעון סויסה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ; ע"א (באר-שבע) 1205/00 גבאי ציון ואח' נ' בנק מסד בע"מ תק-מח 2001(1) 6280).