עש"א 21540-10-16 נחום נ' בנק אגוד חיפה סניף ראשי 13081

1.המערערת הגישה ערעור לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א - 1981 (להלן "החוק").

בכתב הערעור המקורי פרטה המערערת 4 המחאות בלבד אותן היא בקשה לגרוע ממניין ההמחאות שסורבו על ידי המשיב בחשבון מס' 116280, בסניף טרומפלדור (092) וכן "כל המחאה שחזרה מהחשבון לאלתר" (כתב הערעור לא נתמך בתצהיר). בהחלטתי מיום 18.10.2016, במסגרתה נדחתה בקשת המערערת לעכב את תחילת ההגבלה, הבהרתי, בין היתר, כי מי שמגיש ערעור על פי החוק אמור לפרט אילו המחאות הוא מבקש לגרוע ולנמק מדוע יש לגרוע על המחאה והמחאה. עוד הובהר, כי בעוד שבכתב הערעור פורטו 4 המחאות בלבד, שהרי בבקשה לעיכוב זמני של ההגבלה טענה המערערת כי חוללו בחשבונה 15 המחאות. אם אכן חוללו 15 המחאות בחשבון, בעוד שכתב הערעור מפרט 4 המחאות בלבד אותן בקשה המערערת לגרוע ממניין ההמחאות שסורבו, הרי שמדובר בערעור תיאורטי בלבד, מאחר וממילא יוגבל חשבונה בגין 11 המחאות שסורבו. לפיכך, נדחתה הבקשה לעיכוב תחילת ההגבלה.

בהמשך, לאחר מספר פניות של המערערת - שעיקרן "התייחסות" והלכה למעשה, השגות על החלטות בית המשפט, אשר נדחו - ונוכח המצוקה הניכרת מהבקשות, הורתי על עיכוב ההגבלה על חשבונה של המערערת עד למתן החלטה אחרת.

בנוסף, הורתי למערערת להגיש כתב ערעור מתוקן, שיכלול רשימה של כל ההמחאות שסורבו ויבהיר אילו מביניהן היא מבקשת לגרוע מהרשימה.

הבהרתי במפורש, כי ללא קשר לטענות הצדדים, מעת מתן הצו לא תהיה על הבנק חובה לפרוע כל שיק בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת בכתב וכי המערערת תהא מושתקת מהעלאת טענה בדבר יסוד סביר להניח שיש חובה לבנק לכבד שיק בחריגה מהנ"ל.

2.ביום 30.10.2016 הגישה המערערת כתב ערעור מתוקן, נתמך בתצהיר, שכלל 20 המחאות שסורבו בחשבונה, כדלקמן:

א.שיק שמספרו 5000105, על סך של 1,099 ₪, ז.פ. 10.9.2016.

ב.שיק שמספרו 5000102, על סך של 900 ₪, ז.פ. 15.9.2016.

ג.שיק שמספרו 5000129, על סך של 320 ₪, ז.פ. 21.9.2016.

ד.שיק שמספרו 5000114, על סך של 875 ₪, ז.פ. 28.9.2016.

ה.שיק שמספרו 5000119, על סך של 570 ₪, ז.פ. 28.9.2016.

ו.שיק שמספרו 5000049, על סך של 840 ₪, ז.פ. 28.9.2016.