עש"א 20292-09-14 רביד ואח' נ' ארלוזורוב1רת גן

ערעור על החלטתו מיום 24.7.14 של רשם ההוצאה לפועל (מר עמית גולן) בתיק הוצאה לפועל 01-57814-13.

הרשם הנכבד נעתר לבקשת המערעריםים לסגור את תיק ההוצאה לפועל, אולם עשה כן במקביל על העברת הסכום של 13,347.49 ₪ לכיסוי יתרת החוב בתיק (לאור הפקדת הסכום על ידי המערעריםים במסגרת עיכוב ההליכים).

החלטת הרשם הנכבד ניתנה בלא לזמן את הצדדים לדיון, וניתנה על יסוד כתבי הטענות.

כבר אקדים את המאוחר ואפיס דעת המערעריםים כי לא נפל פגם בעניין זה על ידי הרשם כאשר לא קיים דיון ודן בטענות על יסוד כתבי הטענות כאשר סמכותו לעשות כן קבועה בתקנה 27א לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979, ומשכך שמור לו שיקול הדעת האם לזמן את הצדדים לדיון אם לאו.

במקרה דנן, גם אני סבור שלא היתה שאלה שחייבה קיום דיון, וניתן היה ליתן את ההחלטה בבקשה על יסוד כתבי הטענות – כפי שאכן עשה הרשם הנכבד.

לעצם העניין ובקצירת האומר יצוין שבין הצדדים התנהלו הליכים רבים בערכאות שונות, וניתנו בעניינם החלטות רבות מספור, כאשר חלק מהחיובים של צד אחד למשנהו ניתנים לקיזוז וחלקם לאו.

תיק ההוצאה לפועל נפתח על ידי המשיבה לגביית חוב שנפסק כנגד המשיבים, אולם משניתנו החלטות ופסקי דין לטובתם, טענו כי דין החיוב קיזוז ובסופו של דבר עדיין נותר חוב של המשיבה כלפיהם.

בסופו של דבר, פסק הדין שניתן על ידי המפקחת על רישום המקרקעין בתל אביב בתיק ת273/13 ביום 4.11.13 ׁׁ(וכן בהחלטה התקנת טעות סופר מיום 18.11.13) מכריע ופוסק בכל הטענות הכספיות שבין הצדדים, לרבות לגבי אופן החישוב ודרכי הקיזוז (להלן: "פסק דין המפקחת").

פסק דין המפקחת הוא חלוט.