עש"א 18446-06-15 דרור נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

תחילתו של הליך זה בהודעת ערעור אשר הוגשה על ידי המערער במסגרתה עתר לגריעת 11 שיקים אשר סורבו בחשבונו אצל המשיב, וזאת בהתאם להוראות סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א 1981 (להלן: "חוק שיקים ללא כיסוי").

במסגרת הודעת הערעור טען המערער כי היה לו יסוד סביר להניחה כי המשיב יכבד חלק מן השיקים נוכח נוהג אשר התקיים בין הצדדים במשך תקופה ארוכה, לרבות התנהלות עבר.

באשר לחלק אחר של השיקים נטען כי לא היה מקום להפקדתם של אלו על ידי המוטבים על פי השיקים שעה שנתנו כנגד סחורה אשר הושבה.

טענה נוספת אשר הועלתה על ידי המערער הייתה כי ביחס לחלק שלישי של השיקים, היה מקום לכבדם שעה שהייתה יתרה מספקת בחשבון, או כי הייתה יתרה כזו ככל שהמשיב היה מאפשר ניכיון שיקים.

במקביל להגשת הודעת הערעור הוגשה על ידי המערער בקשה למתן סעד ארעי, וזה ניתן במסגרת החלטה מיום 9.6.15

ביום 1.7.15 הוגשה בקשת המשיב לסילוק הודעת הערעור על הסף.

במסגרת בקשה זו טען המשיב כי נכון למועד הגשת הבקשה סורבו בחשבונו של המערער 69 שיקים.

לטענת המשיב, בכל יום שחולף, מצטרפים לרשימת השיקים המסורבים, שיקים נוספים.

לפיכך, לשיטת המשיב, הפך הדיון בהודעת הערעור לתיאורטי ויש להורות על סילוקו.

ביום הגשת הבקשה נתבקשה תגובת המשיב.

מתגובת המשיב לבקשה עלה כי הוא מתנגד לסילוק הודעת הערעור על הסף.

לטענת המערער, במועד משלוח ההתראה בדבר ההגבלה סורבו רק השיקים נשוא הודעת הערער.

בהיבט המהותי, טען המערער נוצר בחשבונו מעין "כדור שלג" אשר מקורו ותחילתו באותם שיקים נשוא הודעת הערעור, אשר בין היתר חייבו את המערער להתנהלות שונה בחשבון, וכן הביאו להצגתם של שיקים רבים לפירעון על ידי צדדים שלישיים.