עש"א 14125-12-14, 15696-12-14 גלעד נ' בנק לאומי פתח תקווה סניף המשובות 10709

: | גרסת הדפסה
עש"א
בית משפט השלום פתח תקווה
14125-12-14, 15696-12-14
2.8.2015
בפני השופט:
נחום שטרנליכט

- נגד -
המערערת:
קרן גלעד
עו"ד צפריר טל 		המשיב:
בנק מזרחי טפחות בע"מ
עו"ד כנרת אלישע-כהן
פסק דין
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
פתח דברמונחים בפני שני ערעורים, שהוגשו על ידי המערערת נגד המשיב בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 (להלן – החוק). בשני הערעורים מבקשת המערערת לגרוע שיקים מרשימת השיקים המסורבים באותו חשבון לו נוגע אותו ערעור. הדיון בשני הערעורים התקיים במאוחד.  כל אחד מהערעורים מתייחס לחשבון אחר, אותו מנהלת המערערת אצל המשיב בסניף אם המושבות בפתח תקווה. עש"א 14125-12-14 מתייחס לח-ן מס' ******** (להלן – החשבון הפרטי). עש"א 15696-12-14 מתייחס לח-ן מס' 14166/68 (להלן – החשבון העסקי). כאמור לעיל, שני החשבונות מתנהלים אצל המשיב. טענות המערערתלמערערת ולבעלה היה עסק קטן ורווחי. בשלב מסויים החליטו המערערת ובעלה לסגור את העסק. באותה עת "היו לעסק חובות שוטפים במסגרות אשראי ובכרטיסי אשראי בסדר גודל של כ-20,000 ₪". המערערת הודיעה למשיב על כוונתה לסגור את העסק. כתגובה מיידית על הודעה זו הודיע המשיב למערערת, על ביטול מסגרות האשראי בכרטיסי האשראי של המערערת ובחשבונות הבנק, למרות שלא היה קיים סיכון כלשהו, שהמערערת לא תפרע את התחייבויותיה. עקב כך נבצר מהמבקשת לפרוע שיקים, שנמשכו קודם לכן. המשיב פעל במקרה זה בניגוד לדין ובניגוד להוראות המפקח על הבנקים, כאשר המערערת לא היתה יכולה לצפות לתגובה מעין זו מצידו של המשיב להודעתה בדבר סגירת העסק. ביטולה המיידי של מסגרת האשראי, שעמדה למערערת אצל המשיב מהווה הפרה של הסכם האשראי שבין המערערת ובין המשיב. לפיכך, ובהתאם להוראות סעיף 10(א)(3) לחוק, על הבנק לבטל את הבאתם במנין השיקים המסורבים של אותם שיקים, המצויינים בהודעת ההגבלה, שנשלחה למערערת. עוד עותרת המערערת בכתבי הערעורים עצמם להארכת מועד להגשתו של כל ערעור וערעור. האיחור בהגשת הערעורים נבע מכך, שמיד לאחר קבלת ההחלטה פנתה המערערת למשיב, ושאלה שם, מה עליה לעשות לשם הסרת ההגבלה. התשובה שקיבלה היתה: "אין מה לעשות". טענות המשיב עש"א 14125-12-14 – החשבון הפרטי הודעת ההגבלה נשלחה למערערת כבר ביום 23.3.14. ההגבלה נכנסה לתוקפה כבר ביום 6.4.14. בתקנה 5 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב-1981 (להלן – התקנות) נקבע, כי ערעור בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק יש להגיש בתוך 20 יום מיום קבלת הודעת ההגבלה. הערעור הוגש רק ביום 7.12.14, לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנות להגשתם. המערערת לא נתנה טעם של ממש לאיחור שבהגשת הערעורים. את החשבון הפרטי מנהלת המבקשת במשותף עם בעלה. חשבון זה נפתח ביום 30.7.13. פעילותה העסקית של המערערת היתה אמורה להתנהל בחשבון העסקי, אך המבקשת התנהלה בשני החשבונות במקביל. בפתיחת החשבון הפרטי הועמדה במסגרתו מסגרת אשראי בסך 5,000 ₪. כמו כן, במעמד החשבון הפרטי הועמדה למערערת הלוואה בסך 70,000 ₪. כבר אחד-עשר יום לאחר פתיחת החשבון הפרטי החלה המערערת לחרוג ממסגרת האשראי. זאת חרף ההבהרה, שניתנה על ידי נציגי המשיב, כי לא תותר חריגה ממסגרת האשראי. הובהר למערערת על ידי המשיב, כי עליה לדאוג לכיסוי מספיק במועד פרעונם של שיקים, שאם לא כן יסורבו השיקים. המערערת בחרה להתעלם מהתראה זו. במצב דברים זה, ועקב החריגה ממסגרת האשראי נאלץ המשיב לסרב לכבד שיקים, שנמשכו על ידי המערערת והוצגו לפרעון. עש"א 15696-12-14 – החשבון העסקיהודעת ההגבלה נשלחה למערערת כבר ביום 31.10.14, כאשר ההגבלה נכנסה לתוקפה ביום 14.11.14. בתקנה 5 לתקנות נקבע, כי ערעור בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק יש להגיש בתוך 20 יום מיום קבלת הודעת ההגבלה. חרף זאת, הערעורים הוגשו רק ביום 8.12.14, לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנות להגשתם. המערערת לא נתנה טעם של ממש לאיחור שבהגשת הערעורים. המערערת אינה נותנת בהודעת הערעור טעם של ממש לגריעת השיקים מרשימת הטעמים המפורטים בסעיף 10(א) לחוק, המהווה רשימה סגורה. החשבון העסקי נפתח ביום 30.7.13. בעת פתיחת החשבון הועמדה למערערת מסגרת אשראי בחשבון העסקי בסך 2,000 ₪ וכן מסגרת אשראי במסגרת כרטיס האשראי בסך 1,000 ₪. כבר בתוך שבועיים ממועד פתיחת החשבון העסקי החלה המערערת לחרוג ממסגרת האשראי. ביום 18.9.13 הוגדלה מסגרת האשראי בחשבון העסקי והועמדה על סך של 5,000 ₪. במקביל הוגדלה גם המסגרת בכרטיס האשראי, וגם היא הועמדה על סך של 5,000 ₪. נציגי המשיב הבהירו למערערת, כי לא יסכימו לשום חריגה ממסגרת האשראי. למרות הודעה זו המשיכה המערערת לחרוג ממסגרת האשראי. הובהר למערערת על ידי המשיב, כי עליה לדאוג לכיסוי מספיק במועד פרעונם של שיקים, שאם לא כן יסורבו השיקים. המערערת בחרה להתעלם מהתראה זו. במצב דברים זה, ועקב החריגה ממסגרת האשראי נאלץ המשיב לסרב לכבד שיקים, שנמשכו על ידי המערערת והוצגו לפרעון. כלליביום 17.12.13, לאחר שהמערערת ובעלה משכו את כל יתרת הכספים הן מהחשבון העסקי והן מהחשבון הפרטי, הגיע בעלה של המערערת לסניף המשיב, שבו מתנהלים החשבונות, והודיע, כי אין ביכולתם של המערערת ובעלה לעמוד בהתחייבויותיהם כלפי המשיב, ועל כן על המשיב לפרוס חובותיהם להלוואה בהחזר חודשי של 100 ₪, שאם לא כן יפסיקו להפקיד כספים בחשבונות. לנוכח חומרת דברי בעלה של המערערת ולנוכח משיכת יתרת הכספים מהחשבונות הוחלט לחסום את כרטיסי האשראי בחשבונות. זאת בהתאם להוראות "תנאי ההצטרפות" עליהם חתמה המערערת בעת קבלת כרטיסי האשראי.  ביום 13.1.14 התקיימה פגישה של המערערת ובעלה עם נציגי הבנק. במסגרת פגישה זו הוחלט על הקטנת החבויות בחשבונות. המערערת ובעלה חתמו על הסדר, ובמסגרתו הועמדה להם הלוואה בסך 24,200 ₪ בחשבון הפרטי, וזאת לשם כיסוי החובות בשני החשבונות. באותו מעמד חתמה המערערת על בקשה לביטול מסגרת האשראי בחשבון העסקי, ומסגרת האשראי בחשבון זה בוטלה. הובהר למערערת, כי מטרת ההלוואה היא לסילוק החובות בשני החשבונות ומניעת פיזור שיקים נוספים. כך גם הובהר למערערת, כי המשיב לא יאפשר חריגה כלשהי, לא בחשבון הפרטי ולא בחשבון העסקי. באותו מעמד בוטלה גם מסגרת האשראי בחשבון הפרטי. למרות החתימה על ההסדר המערערת המשיכה לחרוג ולפזר שיקים בהעדר כיסוי מספיק. כבר בחלוף יומיים ממועד החתימה על ההסדר הגיעו חיובים ללא כיסוי של כרטיסי אשראי חוץ-בנקאיים, והמשיב נמנע מלכבדם. במצב דברים זה, ומשסורבו שיקים בחשבון, הוגבל חשבונה של המערערת, כאשר כל השיקים המפורטים בהודעת ההגבלה, סורבו מחמת העדר כיסוי מספיק בחשבון העסקי. דיון והכרעהמועד הגשת הערעוריםבתקנה 5 לתקנות נקבע, שערעור בהתאם להוראות סעיף 10 לחוק יוגש בתוך 20 יום ממועד קבלת הודעת ההגבלה. כבר בתשובת המשיב לשני הערעורים טען המשיב, כי שני הערעורים הוגשו לאחר חלוף המועד החוקי הקצוב להגשתם.  הודעת ההגבלה בנוגע לחשבון הפרטי נשלחה למערערת כבר ביום 23.3.14. ההגבלה נכנסה לתוקפה כבר ביום 6.4.14. הודעת ההגבלה בנוגע לחשבון העסקי נשלחה למערערת כבר ביום 31.10.14, כאשר ההגבלה נכנסה לתוקפה ביום 14.11.14. חרף זאת הוגשו הערעור בנוגע לחשבון הפרטי רק ביום 7.12.14 – כשמונה חודשים לאחר כניסת ההגבלה לתוקפה - ובנוגע לחשבון העסקי רק ביום 8.12.14 – יותר מחודש לאחר כניסת ההגבלה לתוקפה. כל זאת ללא הגשת בקשה להארכת המועד להגשת הערעורים. על טענה זו חזר ב"כ המשיב בדיון בפני, כפי שעולה מהאמור בפרוטוקול הדיון (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 8-10). גם בכתב סיכום טענותיו (סעיפים 1 ו-11) חזר המשיב על טענה זו בדבר האיחור שבהגשת הערעורים. למרות זאת, ומעבר לאי הגשת בקשה להארכת המועד, נמנעה המערערת מלהתייחס בדרך כלשהי לטענת המשיב בדבר האיחור בהגשת הערעורים. נראה, כי די בכך כדי לקבל את טענת המשיב בדבר האיחור שבהגשת הערעורים ולדחות את הערעורים. למעלה מן הצורך אתייחס גם לגופם של דברים. לגופם של דבריםכל הטעון הכרעה במקרה זה הוא, האם התקיימו אלו מהעילות המנויות בסעיף 10(א) לחוק בנוגע לאיזה מהשיקים המפורטים בהודעות ההגבלה בשני החשבונות. כפי שנקבע בפסיקה רשימת העילות המפורטת בסעיף 10 הנ"ל, שתצוטט להלן, היא רשימה סגורה:  "(1)הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות;(2)הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון והתקיימו שנים אלה: השיק נמשך לפני שהבנק קיבל את הודעת העיקול ולא ניתן היה לפרעו במשך ששים הימים האמורים בסעיף 2א;(3)ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו;תיבת טקסט 3(4)נבצר מהלקוח לטפל בענייניו מחמת פגיעה, בו או ברכושו, בפעולת איבה, ובשל כך סורב השיק;תיבת טקסט 2(5)הלקוח הוא תושב של שטח שהוכרזה לגביו שעת חירום כאמור בפסקאות (1) ו-(2) להגדרה "הכרזה על שעת חירום", ובין המועד שבו נמשך השיק ובין המועד שבו הוצג לפירעון חלה הרעה משמעותית בהכנסותיו של הלקוח עקב שעת החירום, ובשל כך סורב השיק". לא נטען לקיומן של העילות המנויות בסעיף 10(א)(2), בסעיף 10(א)(4) ובסעיף 10(א)(5) לחוק. נותר, איפוא, לבדוק התקיימותן של העילות המפורטות בס"ק (1) ובס"ק (3). בבש"א(צפת)1296/01, מועצה מקומית טובא זנגריה נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"מ תשס"א(3)606, 615, נאמר: "תכלית סעיף 10 לחוק, הקנותו סמכות לבית-משפט השלום לביטול הבאת שיק במניין השיקים שסורבו, היא תיקון טעות שנעשתה על-ידי הבנק ו/או מתן הגנה ללקוח, שלא דבק בו רבב, בסירוב השיק, במיוחד כאשר השיק סורב מחמת סיבה שלא נצפתה מראש על-ידי הלקוח (הטלת עיקול על חשבון הבנק, לאחר משיכת השיק), או אם הסירוב היה שלא כדין והייתה על הבנק החובה בדין לפרוע השיק, אם בשל כך שהייתה יתרה מספקת בחשבון, או שהוא היה חייב לפורעו מכוח הסכם אתו. וכן, התכלית התחיקתית של סעיף 10, בקביעת עילות הביטול כרשימה סגורה, היא הרצון העז והחתירה הנחרצת של המחוקק לצמצום תופעת השיקים ללא כיסוי, עד כדי בלימתה (ראו הצעת חוק שיקים ללא כיסוי (תיקון מס' 2), תשנ"א-1991). לגישתי, הפרשנות הסבירה, הראוייה והמגשימה את התכלית התחיקתית של החוק, מחייבת מתן פרשנות מצמצמת ודווקנית להוראת סעיף 10 לחוק. פרשנות זו מגשימה, הלכה למעשה, את המדיניות המשפטית הרצוייה. יוצא, כי בית-המשפט יפעיל את שיקול-דעתו ויבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו, רק במסגרת הפרשנות המצמצמת והדווקנית לרשימה הסגורה של עילות הביטול, כפי שנקבע, במפורש, בסעיף האמור". ברע"א 9162/04, סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, ניתן ביום 5.12.04, בסעיף ו לפסה"ד, נאמר: "ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי, צריך שתהא מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך הן על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם, ולעתים – כפי שציין בית המשפט המחוזי – על צדדים שלישיים, והן, במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה. לפיכך, ומבלי לפגוע במעשים ופעלים אחרים של המבקשים, אין מנוס מהפעלת הסנקציות שקובע המחוקק". לאור הלכות אלו, ולפיהן יש לבחון את הרשימה הסגורה של העילות, המצויה בסעיף 10 לחוק, באופן מחמיר ודווקני, נבחון את המקרה דנן, והאם נסיבותיו תואמות את הוראות הסעיף הנ"ל. המערערת אינה חולקת על הטענה, כי מלכתחילה הוקצתה לה בכל אחד מהחשבונות מסגרת אשראי בסך 5,000 ₪ בלבד.  הודעת ההגבלה בחשבון הפרטי, ההודעה מיום 21.3.14, מצורפת כנספח א לכתב הערעור בעש"א 14125-12-14. דף החשבון בחשבון הפרטי מצורף כנספח ב לכתב הערעור הנ"ל. עיון בדף החשבון מלמד, כי כיבוד ארבעת השיקים הראשונים ברשימת השיקים המסורבים שבהודעת ההגבלה בחשבון הפרטי היה מעמיד את החשבון בחריגה מאותה מסגרת אשראי, המצויינת לעיל. הודעת ההגבלה בחשבון העסקי, ההודעה מיום 31.10.14, מצורפת כנספח א לכתב הערעור בעש"א 15696-12-14. דף החשבון בחשבון העסקי מצורף כנספח ב לכתב הערעור הנ"ל. עיון בדף החשבון מלמד, כי כיבוד שני השיקים הראשונים ברשימת השיקים המסורבים שבהודעת ההגבלה בחשבון העסקי היה מעמיד את החשבון בחריגה מאותה מסגרת אשראי, המצויינת לעיל. המערערת עצמה אישרה בעדותה בפני, כי קודם לפגישה ביום 13.1.14 היתה בשני החשבונות חריגה ממסגרת האשראי (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 9-10). כיבוד שאר השיקים, המפורטים בהודעות ההגבלה היה מותיר את החשבון ביתרת חובה, שאמנם היתה מצויה בתוך אותה מסגרת אשראי בסך 5,000 ש"ח. בעניין זה טוען המשיב, כי ביום 13.1.14 חתמה המערערת על בקשה לביטול מסגרת האשראי בחשבון העסקי, ובאותו מעמד בוטלה גם מסגרת האשראי בחשבון הפרטי. המערערת חולקת על תקפותו של ביטול מסגרת האשראי בחשבונות. עולה מדברי המערערת אישור לכך, שבפגישה ביום 13.1.15 נכח גם בעלה של המערערת (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 21), כאשר המערערת אומרת: "אילץ אותנו", דהיינו את המערערת ואת בעלה. אישור מפורש לנוכחותו של הבעל באותה פגישה מצוי בכתב סיכום טענותיה של המערערת (סעיף 3), שם אומרת המערערת: "ביום 13.1.14 נפגשו שני בני הזוג עם מנהל הסניף ...".  חרף זאת בחרה המערערת, שלא לזמן לעדות את בעלה, למרות שנכח באותה פגישה. בעלה יכול היה לתמוך בהכחשתה של המערערת את טענת המשיב, ולפיה באותה פגישה בוטלו מסגרות האשראי בשני החשבונות בהסכמת המערערת ובעלה, או לכל הפחות, בידיעתם המלאה.  הלכה פסוקה ומושרשת היטב הינה, כי חזקה על צד הנמנע מהעדת עד, שעדותו יכולה היתה לסייע לעניינו של אותו צד, שאילו היה מובא אותו עד לעדות, היתה עדותו פועלת לחובת הצד שנמנע מהעדתו. לעניין זה ראה הדברים שנאמרו בעל"ע 5160/04, אשד נ' הועד המחוזי: "עקרון ידוע הוא שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" כן ראה האמור בע"א 9656/05, שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, טרם פורסם, פסקה 26: "לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה".  יתירה מכך, המערערת מאשרת, כי הפגישה ביום 13.1.14 התקיימה ביוזמתה של המערערת, שלאחר התראה בדבר נקיטת הליכים משפטיים נגדה בגין יתרת חובה בחשבונות, פנתה למשיב בבקשה לקבל הלוואה לצורך פרעון החוב (עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 14-20). מאידך אין המערערת מכחישה מפורשות את טענת המשיב, כי באותה פגישה מסגרות האשראי בוטלו בידיעתם ובהסכמתם של המערערת ובעלה. כל שנטען על ידה בעניין אותה פגישה הוא, כי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במהלך אותה פגישה נגועות בכפיה מצידו של הבנק, ש"איים" על המערערת ובעלה, כי בהעדר הסכמה, ינקוט הבנק בהליכים משפטיים לגביית החוב. התראה בדבר נקיטת הליכים משפטיים אינה בגדר כפיה ועל כן יש לדחות הטענה. כך נאמר במפורש בסעיף 17(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973: "אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה". בעניין זה נאמר בת"א (מחוזי-חיפה) 645/05, אחים טופז יהלומים נ' בנק הפועלים בע"מ, ניתן ביום 26.03.2007:  "הודעתו של הבנק על העברת החוב לטיפול משפטי, גם אם יש בה משום הפעלת לחץ כלכלי של ממש, אינה בגדר איום לא לגיטימי והיא לא חורגת מ'כללי המשחק' המקובלים, להבדיל מנסיבות המקרה שנדון בע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5) 705 (1994). מעשה של יום ביומו הוא, שבמסגרת הסכם פשרה והסכם לפריסה של חוב לבנק, הלקוח מוותר על טענותיו כלפי הבנק, כדי שהבנק יימנע מלנקוט בהליכים משפטיים כנגדו תוך העמדת החוב לפרעון מיידי. הפסיקה הכירה בכך שויתור של לקוח על טענותיו כלפי הבנק, אינו מעיד בהכרח על כפייה או לחץ שיש בהם פסול מוסרי-חברתי-כלכלי - ע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ נ' בנק לאומי בע"מ, פ"ד נז(6) 769, בעמ' 787-792 (2003)." נראה, כי די בכל אלו כדי לקבל את טענת המשיב, ולפיה בפגישה ביום 13.1.14 בוטלו מסגרות האשראי בשני החשבונות בידיעת המערערת ובהסכמתה, כך שהחשבונות נותרו ללא מסגרת אשראי, והיה אסור למערערת ליצור יתרת חובה באיזה משני החשבונות. לפיכך היה רשאי הבנק לא לכבד שיקים, שכיבודם היה מותיר את החשבונות ביתרת חובה. אמנם בהקשר זה יצויין, כי המערערת על אף אי הכחשתה את עצם ידיעתה על ביטול מסגרות האשראי בשני החשבונות והסכמתה לכך, היא מכחישה חתימתה על מסמך ביטול מסגרת האשראי בחשבון העסקי.  לשם תימוכין בהכחשה זו הגישה המערערת חוות דעת של מומחית לזיהוי כתבי יד, גב' מלי קדוש. כפי שנאמר בחוות הדעת עצמה (סעיף 2), בחנה המומחית "צילום מסמך במחלוקת". המומחית לא בחנה את המסמך המקורי. המערערת אף לא ביקשה לקבל את המסמך המקורי מהמשיב לצורך בחינתו על ידי המומחית. מטעמים השמורים עימה, בחרה המערערת להסתפק בהצגת התצלום בפני המומחית. המומחית הגיעה למסקנה, שאין מדובר בחתימתה של המערערת. יחד עם זאת, כותבת המומחית: "רצוי להעביר את המסמכים המקוריים לבדיקה, בכדי שניתן יהיה לבחון אפיוני כתב נוספים שלא ניתן לבחון על סמך צילום, יחד עם זאת אין בעובדה שהמסמכים המקוריים לא נבדקו כדי לגרוע ו/או לפגום במסקנות חוות הדעת" (ההדגשה במקור – נ"ש). נראה, כי במשפט זה יש סתירה פנימית. מדוע רצוי להעביר את המסמך המקורי לבדיקה, אם ניתן על סמך בדיקת ההעתק להגיע למסקנות ברורות?! כפי הנראה, לצורך הגעה למסקנות סופיות ומוחלטות יש צורך בבחינת המסמך המקורי, ואין די בבחינתו ובבדיקתו של ההעתק. אם כן, כיצד אי בדיקתו של המסמך המקורי אינה גורעת ממסקנות חוות הדעת, אשר נערכה על סמך תצלום בלבד?! יש, איפוא, לקבל את האמור בחוות דעתה של המומחית במובן זה, שרק על סמך בדיקת המסמך המקורי יכולה היתה המומחית להגיע למסקנות של ממש. היות שהמסמך המקורי לא נבדק, יש לדחות את מסקנות המומחית, אליהן הגיעה בניגוד להליך הבדיקה הרצוי והמתבקש, בהתאם לקריטריונים המקצועיים שהציגה המומחית עצמה, ולפיהם חייבים בלבדוק את המסמך המקורי לצורך הבעת דעה מקצועית. למעלה מן הצורך, ייאמר כי גם אם היה מקרה כלשהו בו כובד שיק, למרות שיצר יתרת חובה העולה על זו שהוסכמה בין הצדדים, לא היה באירוע מקרי שכזה כדי ללמד על יצירת הסכם על דרך של התנהגות בדבר קיומה של מסגרת אשראי כזו או אחרת. בעניין זה יצויינו הדברים, שנאמרו במאמרו של כב' השופט יצחק עמית, "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981", הפרקליט מ"ד (1998) 449, 468, נאמר: "להוכחת שינוי של הסכם האשראי שבכתב נדרש דפוס התנהגות מתמשך בין הבנק לבין הלקוח – להבדיל מהתנהגויות אקראיות, שאין ביניהן חוט מקשר. החזרת שיקים על-ידי הבנק בעבר היא כשלעצמה יכולה לסתור את טענת הלקוח, כי נוצר חוזה חדש בין הצדדים. העובדה, כי בעל החשבון 'נזכר' רק לאחר קבלת הודעת ההגבלה להעלות את הטענה, שמסגרת האשראי שונתה, עלולה להיות לו לרועץ בהוכחת טענתו... שיקולי הבנק לאפשר חריגה ממסגרת האשראי הם שיקולים עסקיים טהורים, שבבסיסם היחסים עם הלקוח הספציפי... זכותו של לקוח, הפועל בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, נופלת מזכותו החוזית על-פי הסכם המסגרת להקצאת אשראי. העובדה, שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי" (בעמ' 470-469, וראו האסמכתאות שם). כן ראו יובל אזני שיקים ללא כיסוי – כרך ב' (2003) 441-436:  "העובדה שהבנק פורע מעת לעת שיקים מעבר למסגרת האשראי, אינה יכולה ליצור מציאות אובייקטיבית אפילו בתודעתו הסובייקטיבית של הלקוח, כי הסכם האשראי שונה או כי נוצר הסכם אשראי חדש". לא מצאתי, כי הוכח קיומו של נוהג מתמשך ועקבי של כיבוד שיקים תוך חריגה מהסכמות הצדדים. לפיכך דין הטענה להידחות. סיכוםלנוכח כל האמור לעיל דין שני הערעורים להידחות. המערערת תשא בהוצאות המשיב וכן בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתן היום, י"ז אב תשע"ה, 02 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים. Picture 1
 
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>