עש"א 11563-01-15

1.המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל מחאג'נה-קרמאן מיום 28.12.14 בתיק 02-98702-14, שהינו תיק איחוד. בבקשה נטען להיעדר יכולת כלכלית לעמוד בתשלומים החודשיים שנקבעו בהחלטה, ונתבקשה הקטנתם לסכום חודשי של 500 ₪.

2.בהחלטה נשוא הבקשה נקבע כי על המבקשת לשלם לתיק האיחוד מדי חודש עד ליום 15.1.2015 סך 1,600 ₪ והחל מיום 15.2.2015 - 1,100 ₪.במסגרת החלטתה המפורטת של רשמת ההוצאה לפועל נקבע כי כל תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדה יאוחדו, כי היא תוכרז כחייבת המוגבלת באמצעים, וכי היא תישא בתשלומים החודשיים כאמור לעיל.

בהחלטה בחנה הרשמת באופן מעמיק את יכולותיהם הכלכליות של המבקשת ובעלה. צוין כי המבקשת מטפלת בקשישים ומשתכרת 2,200 ₪, כי בעלה עובד כנהג בחברת אוטובוסים ומשכורתו הממוצעת הינה 9,704 ₪, כי שניהם מתגוררים בדירת ארבעה חדרים ומשלמים דמי שכירות חודשיים בסך 3,000 ₪. נקבע כי ביכולתם לשכור דירה קטנה יותר שתענה על צרכיהם ותאפשר להפחית את ההוצאות. בהחלטה נקבע אף כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח את ההוצאות החודשיות להן טענה, וכי ההוצאות הנטענות הינן מופרזות. כך, למשל, צוין כי המבקשת לא הוכיחה את רכיב החזר החובות והלוואות בסך 7,000 ₪.

3.לבקשת רשות הערעור על ההחלטה האמורה צורפו תלושי שכר של המבקשת ובעלה, ואסמכתאות אודות חובות, תשלומים בכרטיס אשראי ותדפיס דפי חשבון עובר ושב בבנק. נטען לקיום חובות חודשיים בסך 4,690 ₪ ולהוצאות שוטפות בסך 7,600 ₪.

4.בדיון בבקשה, ביום 21.5.2015, בנוכחות המבקשת ובא-כוח המשיבה מס' 1, חזרה המבקשת על טענותיה בבקשת רשות הערעור. בא כוח המשיבה מס' 1 טען כי בבקשה כללה המבקשת טיעונים עובדתיים שונים מאלו שהוצגו בפני הרשמת, והוסיף כי המבקשת נמנעה מלגלות כי מכרה את דירת מגוריה תמורת 920,000 ₪.

5.משהתברר כי אף משיבה מס' 2 הינה נושה של המבקשת, הוריתי על צירופה כמשיבה, ואיפשרתי לה ליתן תשובה לבקשה עד ליום 20.5.2015. על אף שבוצעה המצאה כדין של הבקשה והפרוטוקול לידי בא-כוח המשיבה מס' 2 (על-פי מידע שמסרה המבקשת), לא הוגשה עד היום תשובה של משיבה זו.

6.בהחלטה מפורטת ומנומקת לא מצוי כל פגם המצדיק התערבות בתוצאה. גובה צו החיוב בתשלומים נקבע על ידי רשמת ההוצאה לפועל לאחר חקירת יכולת שנערכה בהתחשב בנתונים שהונחו לפתחה. המבקשת לא הצביעה על דופי בהחלטה או על חוסר סבירות בניתוח הנתונים שהובילו למסקנה הסופית. מעבר לדרוש אוסיף כי בבקשת רשות הערעור נטען על-ידי המבקשת לסכום הוצאותיה החודשיות שהינו נמוך מהסכום לו טענה בפני הרשמת.

7.נוכח האמור הנני דוחה את בקשת רשות הערעור.