ערר על ההחלטה לעצור תומך חמאס עד תום ההליכים-נדחה

בתאריך 29.11.07 עת הונחה לפני בימ"ש קמא בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים, קבע ביהמ"ש כי "לאור העובדה שלנאשם יש עונש בר הפעלה", יש צורך בהארכת מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

בעתירתה, ביקשה הסנגוריה לשחרר את העורר בערבות כספית מתאימה, תוך הנמקה כי אין מיוחסת לעורר עבירת חברות אלא ניהול מחנה קיץ בלבד בשנת 2006. לדבריה של הסנגוריה, אין במיוחס לעורר את המסוכנות המתחייבת לצורך ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים.

בדיון אשר התקיים בפניי, לא חידשה הסנגוריה דבר מעבר למה שנטען בכתב. לעומת זאת, דרשה התביעה הצבאית להכיר במסוכנות הפעילות אשר יוחסה לעורר, ואת תרומתה המצטברת לאידיאולוגיה האסורה, אשר בה תומך החמא"ס. משכך, דרשה כי לא אתערב בפסיקת בימ"ש קמא.

התלבטתי מאוד בעניינו של תיק זה. שאלת מסוכנותו של העורר על רקע הפעילות המיוחסת לו, מעוררת שאלות רבות ודורשת התייחסות משפטית מיוחדת. יחד עם זאת, סבור אני כי לא נפלה כל שגגה בהחלטת בימ"ש קמא, ולכן, החלטתי להורות על דחייתו של ערר זה.

בתאריך 21.3.04 נשפט העורר בפני ביהמ"ש הצבאי ביהודה, בתיק 3575/03, ונגזר דינו ל-3 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך 13 חודשים, כמו גם קנס כספי בסך 2,000 ש"ח. העורר, אשר שוחרר מן המעצר בתאריך 2.6.04, חזר אמנם למשפחתו, ברם, כמצופה ממנו היה ראוי כי ייזהר ויישמר מכל פעילות אשר תביא להפעלת המאסר על תנאי שהושת עליו בתיק דלעיל.

לדאבוני הרב, וחרף המאסר על תנאי בגין חברות בהתאחדות בלתי מותרת ומתן שירות להתאחדות שכזו, הזדרז העורר ועירב עצמו בפעילות ארגונית אשר יש לה זיקה לארגון החמא"ס. אין בדעתי לחקור אחר מעורבותו של העורר באותה פעילות משנת 2006. הסנגוריה טוענת כי בפעילות זו לא הייתה אלא משום ניהול קייטנת ילדים, אשר במסגרתה יצאו לטיולים ולפעילויות חברתיות שונות. גם התביעה הצבאית הצטרפה לתיאור זה של פעילות, אולם, סבורה הייתה כי בכך הייתה תרומה משמעותית לארגון החמא"ס. כך או כך, כל מחלוקת לא יכולה להיות כי בעקרונם של דברים ראוי היה העורר להתרחק מפעילות זו ככל שניתן, ולהראות לכולי עלמא כי הוא זנח את מסגרת פעילותו הקודמת ועתה אין לו ולמסגרת האידיאולוגית האסורה ולא כלום. אולם, לא כך נהג העורר. דומה כי בנסיבותיו של תיק זה, יש בפעילות המיוחסת לו כדי להצביע על נחישות מסוימת לפעול למען ארגון החמא"ס. נחישות אשר בנסיבות הקיימות, יש בה כדי לאפיינו כמסוכן וכמי אשר יזדרז להימלט מן הדין בהזדמנות הראשונה.

בנסיבות אלו, החלטתי לדחות את הערר.

ניתנה היום, 11 בדצמבר 2007, ב' בטבת התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: