ערר נגד ההחלטה לשחרר את המשיב בתנאים מגבילים -התקבל

נגד המשיב הוגש כתב אישום בבית המשפט הצבאי ביהודה, ביום 14/08/05, אשר מייחס לו עבירה של סיוע לגרימת מוות בכוונה. בימ"ש קמא החליט ביום 18/09/05 על מעצרו עד תום ההליכים, לאחר שבימ"ש זה הורה להחזיר את התיק לבימ"ש קמא (בע"מ 2552/05), במסגרת ערר שהוגש נגד החלטה קודמת של בימ"ש קמא שהורה על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים. משחלפו שנתיים ומשפטו של המשיב טרם הסתיים, פנתה התביעה לבימ"ש זה בבקשה להארכת מעצר, כמצוות סעיף 78(יא)(2)(א) לצו בדבר הוראות ביטחון, ועשתה כן פעם נוספת, לאחר שקרבה לקיצה הארכה שניתנה ע"י בימ"ש זה. משגם הארכה הנוספת קרבה לקיצה, פנתה התביעה בשלישית בבקשה להארכת מעצר, אלא שבשונה משתי הפעמים הקודמות, הפעם התנגדה ההגנה לבקשה זו, ולכן התקיים דיון בבקשה במעד המשיב וב"כ הצדדים.

במהלך הדיון חזר התובע על הבקשה, ועל הטעמים להתמשכות ההליכים, כפי שהם מפורטים בבקשה הכתובה, ובין היתר ציין כי גם לסנגורית היה חלק משמעותי בהתמשכות ההליכים. לעומת זאת, הסנגור ציין כי התביעה לא העבירה להגנה מסמכים שונים שהייתה צריכה להעביר. הטענה העיקרית של הסנגור הייתה כי בימ"ש קמא החליט סמוך לאחר הגשת כתב האישום, לפני כשנתיים ומחצה, על שחרורו של המשיב בערובה, אלא שלא עלה בידי המשיב לגייס את הסכום ולמצוא ערבים מתאימים, ועתה צלח הדבר בידו. לכן עותר הסנגור לשחרורו של המשיב באותם תנאים שנקבעו בהחלטה מיום 28/08/05.

דא עקא, שגגה יצאה מלפני הסנגור, ואני מניח שאכן מדובר בשגגה בלבד, בשני מישורים שונים: במישור העובדתי, נעלמה מהסנגור העובדה כי על אותה החלטה הוגש ערר, ובהסכמת הצדדים הוחלט להחזיר את התיק לבימ"ש קמא (ע"מ 2552/05 כאמור לעיל). בדיון שהתנהל לאחר מכן בבימ"ש קמא, הוחלט על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, לאחר שבית המשפט שוכנע בקיומן של ראיות לכאורה ובקיומן של עילות מעצר; במישור הפרוצדוראלי אפילו אם טענת הסנגור הייתה נכונה, היה עליו לפנות ביוזמתו למזכירות, ולהודיע שעלה בידו למלא את התנאים שנקבעו בהחלטה קודמת של בית המשפט, ולא להמתין עד שהתביעה תפנה בבקשה להארכת מעצר נוספת. בנסיבות מסוימות ייתכן והיה מקום לעתור לעיון חוזר במעצר, ובכל מקרה תמוה מאוד שטענה מעין זו נשמעת כשנתיים ומחצה לאחר שניתנה ההחלטה שאותה כביכול ביקש בסנגור לממש עתה.

לעצם העניין, לפי סעיף 78(יא)(2)(א) לצו בדבר הוראות ביטחון, יש לשקול בבקשה להארכת מעצר מעבר לשנתיים, בין היתר, את "...חומרת העבירה המיוחסת לנאשם, מסוכנותו, החשש להימלטותו מן הדין והגורמים להתמשכות ההליכים..." , וכך אכן עשיתי בנסיבות שלפנינו. אמנם חומרת העבירה כשלעצמה אינה מהווה עילה למעצר, אולם יש בה כדי ללמד על מסוכנות, וככל שהעונש הצפוי למי שמורשע בעבירה הוא חמור יותר, יש בכך גם כדי להניח יסוד לחשש של הימלטות מן הדין.

המשיב שלפנינו הואשם בעבירה של סיוע לגרימת מוות בכוונה, אשר העונש המרבי עליה חמור ביותר, ולא למותר לציין כי לפי סעיף 14 לצו בדבר כללי האחריות לעבירה, דינו כדין המבצע העיקרי. לפי הנטען בכתב האישום, המשיב נטל חלק במסכת מזעזעת של עינויים קשים ורצח של מי שהמשיב וחבריו סברו כי הוא משתף פעולה עם ישראל. מדובר במעשים חמורים ביותר אשר מאופיינים באכזריות רבה, ויש בהם כדי ללמד על מסוכנות רבה שנשקפת ממי שהשתתף בדרך זו או אחרת בפרשה קשה זו. נוכח העונש החמור הצפוי למשיב אם יורשע בדין, קיים גם חשש ממשי להימלטות מן הדין, אם ישוחרר ממעצרו. בחינת התנהלות המשפט עד כה מעלה כי התקיימו בתיק ישיבות רבות, ואף נשמעה עדותם של כמה עדי תביעה. כעולה מהבקשה, כמה דיונים נדחו מסיבות התלויות בהגנה. לדברי התובע, פרשת התביעה צפויה להסתיים בתוך שתי ישיבות, ומהסנגור למדתי כי גם פרשת ההגנה לא תארך יותר משתי ישיבות.

בנסיבות אלה, אינני רואה מנוס מהארכת המעצר לתקופה נוספת, אף כי קצרה יותר מזו שהתביעה ביקשה, בכדי לאפשר פיקוח שיפוטי הדוק יותר לבל יתמשכו ההליכים יתר על המידה.

סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, אני מאריך את מעצרו של המשיב בשלושה חודשים נוספים, עד ליום 13/05/08. מצופה מביהמ"ש כי יעשה כל שניתן כדי לסיים את התיק במהלך תקופה זו.          

ניתנה היום, 18 בפברואר 2008, י"ב באדר א' התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: