ערר התביעה נגד ההחלטה לשחרר ממעצר מואשם בעבירה של פגיעה בחייל-נדחה

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו עבירה של פגיעה בחייל, ונטען בו כי במהלך בדיקה במחסום ליד בני נעים, לאחר שחייל ביקש מהמשיב להרים ניירות שהשליך מרכבו וסב על עקבותיו, המשיב תקף אותו, חסם את פיו ובעט בו ברגלו. כתוצאה מכך נגרם לחייל חתך בשפתו. בימ"ש קמא דחה את בקשת התביעה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים, והורה על שחרורו בערבות כספית, ומכאן הערר שבפני. לדברי התובע, יש ראיות לכאורה בעדותו של החייל המתלונן ובעדות של חייל נוסף, ומדובר בעבירה שמקימה עילת מסוכנות, ולכן ראוי היה לעצור את המשיב עד תום ההליכים. לעומת זאת, הסנגור טוען כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. בדו"ח המעצר שנערך סמוך לאחר האירוע, נרשם מפי המשיב שהוא לא עשה כלום והחיילים הם שתקפו אותו. מדובר אכן בגרסה מול גרסה, כפי שקבעה השופטת הנכבדה קמא, אולם לא אמנע מלציין כי גרסת החיילים תמוהה משהו, בהעדר מניע הגיוני לתקיפה, וקשה להבין מה גרם למשיב להתנהג כפי שמיוחס לו בכתב האישום. מדובר באדם נורמטיבי שעברו נקי לחלוטין, והגרסה שהוא מוסר סבירה לא פחות מהגרסה של החיילים. אמנם בדרך כלל, תקיפת חייל מבססת מסוכנות שמצדיקה מעצר, אולם צדק בימ"ש קמא כאשר ציין כי יש לבחון כל מקרה לגופו. בנסיבות שלפנינו, גם לפי גרסת החיילים, מדובר באירוע קצר מאוד שלא תוכנן מראש, ולא גרם נזק ממשי. כאמור, גרסתו של המשיב כי מדובר בניסיון שלו להתגונן מפני החיילים אינה מופרכת על פניה, והיא נמסרה לחוקרים בהזדמנות ראשונה, בדו"ח המעצר. מובן כי אין להקל ראש בחומרת המעשים, אולם כידוע המעצר אינו מקדמה על חשבון העונש, ויש בנסיבות הללו כדי להשפיע על עוצמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב.

בנסיבות אלה, לא מצאתי כי טעה בימ"ש קמא, כאשר קבע למעשה כי מדובר במסוכנות מוחלשת שניתן לתת לה מענה בתנאים המגבילים שנקבעו לשחרורו של המשיב ממעצר. התנאים הללו, יש בהם גם כדי להבטיח באופן סביר את התייצבותו של המשיב למשפטו.

נוכח האמור, הערר נדחה, והמשיב יוכל להשתחרר ממעצרו, לאחר שימלא את התנאים שנקבעו בהחלטת בימ"ש קמא.

ניתנה היום, 7 בפברואר 2008, א' באדר התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: