ערר התביעה הצבאית על חומרת עונשו של מיידה אבנים-נדחה

המשיב שבפניי הורשע עפ"י הודאתו בעבירה שעניינה יידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון. כעולה מכתב האישום ובתאריך 11.11.07, יידה ופגע המשיב בג'יפ צבאי שעבר בסמוך למקום מגוריו. משהורשע כאמור, פסק לו בימ"ש קמא חמישה חודשי מאסר, מהם שישים ימי מאסר לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן, פסק ביהמ"ש למשיב קנס כספי בסך 1,500 ש"ח.

בנימוקיו לגזר הדין קבע כב' השופט רס"ן שלמה כ"ץ, כי לקח בחשבון את גילו הצעיר של המשיב, את עברו הנקי, את ההודאה שבאה בהזדמנות הראשונה ואשר חסכה מזמנו של ביהמ"ש, את מצבו הבריאותי המיוחד, ומעל לכל אלו ציין כב' השופט כי נתן משקל לעובדה שלא הייתה פגיעה ברכוש או בנפש מיידוי האבנים האמור.

התביעה הצבאית לא ראתה עין בעין את פסיקתו של ביהמ"ש והזדרזה בהגשת ערעור על פסיקתו. לטענתה, חרג בימ"ש קמא לקולא מהעונש הראוי, במידה אשר מצדיקה את התערבותה של ערכאה זו. עוד טענה התביעה, כי אמנם לא נגרם כל נזק מפגיעתן של האבנים, אולם חומרה מיוחדת יש משאלו פגעו בגלגליו של הג'יפ. וכשהיא נתלית באילן גבוה, הניחה לפניי מספר תקדימים המשרתים את ההלכה הקובעת כי יש להחמיר עם מיידי האבנים, אף עם אלו אשר טרם מלאו להם 18, בענישה של 10 חודשים ואף שנת מאסר בפועל. חרף הלכה זו, צמצמה התביעה במקרה שלפנינו את דרישתה, לכדי שמונה חודשי מאסר בפועל בלבד.

לעומתה, ביקשה הסנגוריה לחלוף מעל משוכת ההלכה, תוך התחשבות בקטינותו של המשיב ובמצבו הבריאותי. בנסיבות אלו, אף הניחה לפניי הסנגוריה את פסיקת בימ"ש קמא בעניינו של השותף, אף הוא נער בן 17, אשר זרק עם המשיב אבנים לעבר הג'יפ הצבאי. ביהמ"ש פסק את עונשו באופן דומה, ולפיכך, סברה הסנגוריה כ יש להתחשב באחידות ענישתית זו. בנסיבות אלו, דרשה לדחות את עתירת התביעה ולהשאיר את פסיקתו של ביהמ"ש על כנה.

אין צורך להכביר מילים בדבר ההלכה הנקוטה בסוגיה המדוברת. אולם, יחד עם זאת קבענו לא אחת כי תורת הענישה אינה תורה סטאטית והיא חייבת להתאים עצמה למציאות המשתנה. אמנם, רמת הענישה כאמור מושפעת מהנסיבות שהשעה צריכה להן, והיא נקבעת לנוכח המצב הביטחוני באזור ולאור צורכי ההרתעה. ברם, לא יכולה להיות כל מחלוקת כי גילו של הנאשם אינו יכול להצדיק הקלה משמעותית בעונשו, זאת, בשל המציאות היומיומית לפיה מרבית המעורבים בעבירה שעניינה יידוי אבנים, הינם קטינים אשר פעמים לא עברו את גיל האחריות הפלילית. מאידך, ולצד חומרה זו, יש להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם על כל המשתמע מכך.

לגופו של עניין, 60 ימי מאסר אינו עונש קל למי אשר זו לו פעם ראשונה שהוא חובש את ספסלי בית המאסר. יחד עם זאת, עונש זה ודאי שאינו יכול לשמש כרמת ענישה אשר באה לשרת את האינטרס הציבורי. אין בו כדי להרתיע את כלל העבריינים, ומעל לכל זאת סבור אני כי אף אין בענישה שכזו משום הרתעת המשיב.

באיזון נדרש זה דומני כי אכן שגה ביהמ"ש בפסיקתו.

המדובר בעבירה חמורה מאוד, אשר לא ניתן להשלים עימה בשל פוטנציאל המסוכנות הטמון בה למשתמשים בדרך. גילו של המשיב אינו יכול להצדיק הקלה כה משמעותית בעונש, אולם יש להביא בחשבון ולהתחשב בנסיבותיו האישיות, בהודאתו אשר באה בהזדמנות הראשונה ובעברו הנקי.

הגם כי נדרשתי לענישה מחמירה ביותר, אין דרכו של בימ"ש זה לפסוק תוך התעלמות מפסיקת קודמיו. על כן, אף אני לא אמצה את הדין עם המשיב מעבר לראוי. לפיכך, ותחת 60 ימי המאסר אשר פסקה ערכאה קמא למשיב כריצוי בפועל, אני פוסק למשיב 5 חודשי מאסר אותם ירצה כמאסר בפועל, אשר ימנה מיום מעצרו. ביתר רכיבי העונש לא מצאתי צורך להתערב, ולפיכך, יישארו בתוקפם.

ניתן והודע היום, 11 בדצמבר 2007, ב' בטבת התשס"ח, באולם, שלא בנוכחות המשיב וב"כ.

מזכירות ביהמ"ש תעביר פסק דין זה לידי הצדדים בהקדם האפשרי.

שופט

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: