ערר הסנגוריה נגד ההחלטה לעצור עד תום ההליכים מואשם בחברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת

נגד העורר הוגש כתב אישום אשר ייחס לו חמש עבירות שעניינן חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, ביצוע שירות ונשיאת משרה בהתאחדות כאמור.

כעולה מכתב האישום, הרי שמאז שנת 2004 היה העורר חבר בארגון "אלאחסאן" ברמאללה השייך לארגון הגא"פ. במסגרת זו הקים העורר מחנות קיץ מטעם הארגון, קיבל סיוע כספי לשם פתיחת סניף, אסף תרומות לארגון ושימש בתקופה הרלוונטית כאחראי הארגון ברמאללה.

משהוגש כתב האישום וביקשה התביעה הצבאית את מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטים נגדו, קבע ביהמ"ש כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית אשר מבססת את האמור בכתב האישום וכי קיימת עילת מעצר של מסוכנות המחייבת את מעצרו עד תום ההליכים.

בנסיבות אלו, עתרה הסנגוריה כנגד ההחלטה דלעיל. הגם כי לא הייתה מחלוקת ביחס לקיומה של התשתית הראייתית הלכאורית נחלקו הצדדים בשאלת עילות המעצר הרלוונטיות וחיוניות מעצרו של העורר. לטעמה של הסנגוריה, מדובר בארגון אשר עסק בסיוע הומניטארי ואזרחי אשר ראוי לכל שבח ועל כן ההחלטה לעוצרו עד תום ההליכים, שגויה היא.

עוד טרם הדיון ביקשה הסנגוריה להתייחס לנוהל הנפסד אשר הביא למעצרו של העורר. בנסיבותיו של תיק זה ביקשה הסנגוריה כי ביהמ"ש  ייתן משקל מכריע לעובדה כי התקיים דיון בהעדרו של העורר. לדבריה, יש בכך כדי להביא לשחרורו ממעצר. הגם כי אף דעתה של ערכאת הערעורים אינה נוחה מדיון המתקיים בהעדר מי מהצדדים, סבורני כי בנסיבות הקיימות לא היה לכך משקל כה מכריע כפי שביקשה הסנגוריה לקבוע. דומני כי באיזון המתבקש, יפה נהג בימ"ש קמא ואף אני עושה כן בעקבותיו לברר עניינו של תיק זה לגופו.

ואכן, לאחר שבחנתי את כל הנטען לגופו, השתכנעתי, כי בכל הנוגע לעילת המעצר, אין דעתי כדעת הסנגור המלומד.

בהחלטתו קבע ביהמ"ש, לנוכח הטענה כי מדובר בסיוע הומניטארי הראוי לכל שבח כי "אף תמיכה אזרחית אשר שואבת את כוחה מארגון אשר חרט (צ.ל. חרת) על דגלו את הטרור כמדיניות יומיות, מטרתה להאדיר את הארגון בפניו קרב האוכלוסייה האזרחית... לפיכך, נקבע כי למרות שלא מדובר בפעילות צבאית עדין יש מסוכנות כתוצאה ממעשים אלה כיוון שהסכנה הינה גם בשלוחות השונות של הארגון המספקות את התמיכה האידיאולוגית, הכספית והפוליטית למעשיי הטרור המבוצעים על ידי הארגון ובשם חבריו" כך התייחס ביהמ"ש להלכה באזור אשר ביהמ"ש מתייחסים אליה באופן עקבי.

על מנת להזכיר מצאתי לנכון להפנות את הצדדים לע"מ איו"ש 2208/05, שם קבע ביהמ"ש בזו הלשון: "פעילות אזרחית, תמימה למראה, אשר בנסיבות רגילות לא רק שלא היה מקום לגנותה אלא שראויה הייתה לכל שבח, פסולה היא ומסוכנת שעה שנעשת היא בשמו של ארגון טרור ומטעמו. כבר למדנו כי בדרך זו מצליחים ארגוני הטרור להרחיב את שורותיהם, וכך, אף אם בעקיפין, מחזקים הם את הארגונים ומסייעים להגשמת מטרותיהם"

אין כל ספק, אף אין כל מחלוקת כי במקרה דנן ידע העורר כי מדובר בפעילות המתבצעת במסגרת התאחדות בלתי מותרת. תעיד על כך פעילותו לצורך שינוי שמו של הארגון והעברת מרכז פעילותו מהכא להתם. וכמי שעומד במרכז העניינים וכנושא משרה לכאורה בהתאחדות זו, לא יכולה להיות כל מחלוקת בדבר מידת מסוכנותו והצורך במעצרו בשלב זה של הדיון.

אשר על כן אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 27 בינואר 2008, כ' בשבט התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

השופט

רמ"שית: מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: