ערעור על קולת העונש שנפסק למורשע בשורת עבירות שעניינן הוצאת פריטי ציוד ולחימה מהצבא

1. המשיב הורשע, בבית הדין המחוזי, על פי הודאתו, בשורת עבירות שעניינן בכך שהוציא מרשות הצבא פריטי ציוד ואמצעי לחימה שונים וביניהם אצבע חבלה. בתיאום מראש עם קטין, שכנו לישוב מגוריו, מסר המשיב לקטין את אצבע החבלה. השניים סיכמו כי הקטין ימכור את אצבע החבלה בסכום של 600 ש"ח לפחות, המשיב יקבל סכום זה והקטין יקבל כל סכום נוסף שיתקבל מן המכירה. בסופו של דבר מכר הקטין את אצבע החבלה לשוטר משטרת ישראל שפעל במסווה. אז נחקר המשיב, ובביתו נתפסו, כאמור, פריטי ציוד ואמצעי לחימה שונים. בחקירתו עלה כי המשיב הציע לקטין לרכוש גם פתיל רועם שהיה ברשותו, אולם עסקה זו לא יצאה לפועל. המשיב מסר בחקירה כי ביקש למכור את אצבע החבלה כדי לרכוש מקרר. לא היה חולק כי אצבע חבלה עלולה, בנסיבות מסוימות, לגרום למוות.

2. בית הדין קמא השית על המערער עשרה חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה והורדה לדרגת טוראי. בית הדין קמא ציין, בגזר הדין, כי שקל את חומרת המעשים, הסיכון הנשקף מהם ואת הצורך למגר עבירות מסוג זה. מנגד, שקל בית הדין קמא את שירותו הטוב של המשיב, את ההמלצות הרבות שהובאו בעניינו ואת רצונו העז לשוב ולהשתלב בשירות.

3. התביעה מבקשת להחמיר במידת עונש המאסר בפועל. להשקפתה העונש שנגזר אינו מבטא כראוי את היבטי החומרה הניכרים שבמעשי המשיב.

4. במעשיו של המשיב חומרה רבה- הוא שלח ידו ברכוש הצבא, וחמור מכך: גם באמצעי לחימה שונים. באופן יזום ולאחר תכנון, חבר המשיב לאזרח קטין, וזמם יחד עימו למכור חומר נפץ, שלו פוטנציאל הרסני, אם יגיע לידיים פליליות או עוינות. יודגש כי המשיב הוא לוחם בפלוגת הנדסה ביחידה לוחמת, והדעת נותנת כי מודע הוא לטיבו של חומר הנפץ, לצורך המבצעי שיש בו ביחידתו ולמידת הפגיעה וההרס שהוא עלול להביא, אם יעשה בו שימוש.

5. בשים לב להיבטי חומרה אלה, ראוי היה המשיב, לכתחילה, לעונש חמור מזה שהושת עליו.

6. הובא בפני בית הדין קמא ואף בפנינו כי זו למשיב מעידה ראשונה, אשר אינה מאפיינת את דרכו ואישיותו, כי הוא בא מרקע נורמטיבי ותומך, כי עשה מאמצים רבים לשרת בצבא כלוחם וכי בדעתו לעשות כל מאמץ לשוב, בסיום ריצוי העונש, לשירות מועיל ותקין. בשל נסיבות אלה, מתוך ראיית היבטי השיקום הייחודיים בעניינו של המשיב, משאין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין- ולא בלי היסוס, מצאנו- בסופו של דבר, לדחות את ערעור התביעה.

7. הערעור נדחה, אפוא.

ניתן והודע היום, א' בשבט התשס"ח‏, 8 בינואר 2008‏, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

_______________        ________________            ________________

            נשיא                                 שופט                                         שופט

חתימת המגיה: _________________                 העתק נאמן למקור
                                                                                        רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________                  ק' בית הדין