ערעור על פסק דינו של בית המשפט אשר ביטל את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל

1. המבקשת פתחה בהליכים נגד המשיב לביצועם של חמישה שיקים בלשכת ההוצאה לפועל
ברמלה. בגדר ההליכים ניתן נגד המשיב צו עיכוב יציאה מן הארץ במעמד המבקשת בלבד
)להלן - "הצו"(. למשיב לא הומצאה אזהרה )להלן - "האזהרה"( כמצוות סעיף 7)ה( לחוק
ההוצאה לפועל, התשכ"ז1967- )להלן - "החוק"(. ביום 3.2.00 נודע למשיב כי נפתחו נגדו
הליכי הוצאה לפועל והוא עיין בתיק. ביום 6.2.00 הגיש המשיב בקשה לראש ההוצאה לפועל
לבטל את הצו והדיון בה נקבע ליום 7.5.00. באותו יום מסר בא כוח המבקשת למשיב את
טופס האזהרה. המשיב הגיש התנגדות לביצוע השיקים אולם ראש ההוצאה לפועל דחה את
ההתנגדות מן הטעם ש"ההתנגדות הוגשה לאחר חלוף המועד", שהוא 20 ימים מיום ההמצאה.
המשיב הגיש בקשה לקבוע כי ההתנגדות בתיק הוגשה במועד. בהחלטתו מיום 13.8.00, דחה
ראש ההוצאה לפועל את הבקשה וקבע כי מניין הימים להגשת ההתנגדות התחיל ביום שבו נודע
למשיב על הליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגדו, שהיה, כאמור, 3.2.00. המבקש ביקש
להרשות לו לערער על ההחלטה לפני בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. בית המשפט המחוזי
)כבוד השופט א' טל(, בפסק דינו מיום 11.3.01, נעתר לבקשה וביטל את החלטתו של ראש
ההוצאה לפועל. כפי שקבע "קבלת אזהרה הינו עניין מהותי ולא טכני גרידא". מאחר והמשיב
עיין בתיק ההוצל"פ לצורך עניין ספציפי - הוא צו עיכוב היציאה מן הארץ - "מבלי
'שנקרתה בדרכו' האזהרה בתיק ההוצל"פ", לא ניתן לראות את העיון כאילו נמסרה האזהרה
לידי המשיב. לפיכך מתחיל מניין 20 הימים להגשת ההתנגדות ביום שבו נמסרה האזהרה
בפועל למשיב, דהיינו ביום 7.5.00.