ערעור על חומרת העונש בעבירה של ניסיון גרימת מוות בכוונה- נדחה

השופט אל"ם ד' פרידמן :

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה, שעניינה סיוע לניסיון גרימת מוות בכוונה, בכך שהוביל מחבל מתאבד משכם לקלנדיה, והדריכו כיצד להמשיך משם לתוך שטח מדינת ישראל.

בפיגוע שביצע המחבל המתאבד בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, נפצעו למעלה משלושים וחמישה בני אדם בדרגות פציעה שונות.

התביעה עתרה לבית המשפט קמא בדרישה להשית על המערער עונש של 25 שנות מאסר ואילו סנגורו של המערער ביקש לגזור עליו עונש שיפחת מ-10 שנות מאסר.

בית המשפט קמא גזר על המערער 22 שנות מאסר לריצוי בפועל ו-3 שנות מאסר על תנאי.

מונח בפנינו ערעורו של המערער על חומרת העונש, הטוען כדלקמן:

א.      המערער הינו עבריין המשתייך למעגל השני של המבצעים בצוותא.

ב.      על פי החוק הישראלי העונש המרבי לו היה צפוי המערער אילו נשפט בבית משפט המחוזי בישראל אינו עולה על 10 שנות מאסר.

ג.        העבירה בוצעה בישראל.

ד.      המערער לא היה שותף לתכנון פיגוע ההתאבדות.

ה.      מעשיו של המערער הסתכמו בהסעת המחבל עם מלווה נוסף במונית משכם ועד סמוך לקלנדיה.

ו.        המערער הביע חרטה.

ז.       משפחת המערער היא משפחה נורמטיבית שאיש מבניה לא עסק בפעילות חבלנית, ומכאן שאין נשקפת ממנו סכנה בעתיד.

עיינתי בפסקי הדין הרבים שהוגשו לנו על ידי הצדדים והתרשמתי כי חלק מפסקי הדין שהוגשו על ידי ההגנה אינו תואם את חומרת העבירה נשוא כתב האישום בו הורשע המערער (ע' איו"ש 1306/05 וע' 42/03) באחד מפסקי הדין (ע' 2275/05) מדובר בקטינים, בע' 03/86 לא נגרם כל נזק.

מאידך, פסקי דין שהוגשו על ידי התביעה הצבאית קרובים יותר לחומרת העבירה בה הורשע המערער ומשקפים את רמת הענישה הנעה בין 18 ל-25 שנות מאסר. 

אכן לזכותו של המערער יש לזקוף את העובדה כי לא היה חבר בהתאחדות בלתי מותרת, וכי מדובר במעשה חד פעמי.

יחד עם זאת, מעשיו של המערער הביאו לפציעתם של 35 אנשים חפים מפשע.

המדובר בהתגלמותו של הטרור במלוא עוצמתו ואכזריותו, ובכגון דא אין מקום, לדעתי, ליתן משקל משמעותי, אם בכלל, להיות האירוע חד פעמי בחייו של המערער ובהיותו בן למשפחה נורמטיבית.

העונש שנגזר על המערער עומד ברמת הענישה המקובלת ולא מצאתי מקום לשנותו.