ערעור על העובדה שהמומחה לא הזמין את המערערים למועד ביקורו בדירה ועל כך שבית משפט קמא ביסס מסקנתו בדבר האחריות לסחבת בתיקונים על התרשמות העומדת לטענתם בסתירה לחומר הראיות ופסק פיצוי בגין תיקונים שביצעו המשיבים למרות שלא הציגו קבלות

1. הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים )כב' השופט ד' פרנקל( בת"א
16181/93.

בגדרה של תביעה שהגישו המשיבים נגד המערערים, בגין ליקויי בניה ואיחור במסירת דירה,
אותה רכשו מהמערערים, מונה בהסכמה המהנדס איזנברג )להלן - המומחה( להתייחס
לליקויים, לאופן ולמועד ביצועם על ידי המערערים, או לעלותם אם המערערים לא יבצעו את
התיקונים.

ביום 8.3.96 ביקר המומחה בדירה והכין חוות דעת )להלן - חוות הדעת(.

בס' א' 7-1 לחוות הדעת מנה מספר פגעי רטיבות בחלקים שונים של הדירה.

בס' ב' - מנה סדקים שמצא.

בס' ג' - תיאר ריצוף לא אחיד והפרשי גובה בחלקים שונים בדירה.

בס' ד'-ה' - מנה פריטים שהותקנו שלא כהלכה, להוציא בוילר שהמשיבים התקינו ואשר נפחו
גדול מזה שהתחייבו המערערים לספק.

חוות הדעת נשלחה לבית משפט קמא על ידי המומחה, בצירוף מכתב מיום 10.5.96, שבו נאמר:
"עם השלמת תיקון הליקויים המנויים בחוות דעתי, אשוב ואבדוק הדירה ואקבע באם זכאי
התובע לפיצוי בגין אי-ביצועם או בשל ביצוע לא תקין".

החלטת המומחה לא בוצעה כלשונה, וגררה מחלוקת בשלושה עניינים:

)א( האחריות לסחבת בביצוע התיקונים, ולאי הזמנת המומחה להשלמת חוות הדעת.

)ב( איזה מהתיקונים המנויים בחוות דעת המומחה בוצעו, ועל ידי מי.